ליקוטי חבר בן חיים ז קצה

מעכשיו כלומר דברישא מעכשיו ומהיום חד דינא אי' להו ובסיפא מהיום דווקא: תוס' ד"ה הכי אמר רב ע' רש"א כוונתו דלמ"ש תוס' ד"ה אי אמר דווקא לענין זמנו של שטר יש חילוק בין בע"פ לבכתב אבל לא לענין מהיום ומ"מ יש לתרץ קו' רש"א דהש"ס ר"ל דר"ה כרבא ס"ל דאפי' בע"פ הל' כר' יוסי והרי ר"ה כרב ס"ל ורב בע"פ לית לי' דר"י אלא ש"מ דרב לשיפרא דשטרא תיקן: בע"ה בענין גיטו כמתנתו פ' מי שאחזו. רשי' אף גיטו ולא מבעי' כ"כ ליישב קו' רש"א דמאי מק' אר"ה דלמא דווקא בסתם קאמר ר"ה וע"ז כ' רשי' דלא מבעי' וכו': רשי' ד"ה אע"ג דלא אמר תנו ע' רמב"ן בחי' ד' רשי' אלו ומ"מ מ' מדי רשי' אלו דמסוכין וש"מ חדא מלתא הוי וכן מ' ספ"ק דגיטן גבי בשכ"מ לא מתוקמי' מתני' וק' מזה עמ"ש רשי' במתני' דא"ל נכתוב גט לאשתך דה"ה בשכ"מ מיירי מתני' והרי בשכ"מ כתבו כתנו וצ"ל דהתם הוא לא אמר מידי רק הם שלא היו טרודים א"ל וכיון דהם לא אמרו כ"א נכתוב גם הוא לא כיון כ"א לכתיבה: תוס' ד"ה אמר ר"ה מה צריך במתני' ע' רש"א וי"ל ד' התוס' דהו"ל להש"ס למימר רישא בבריא סיפא בשכ"מ אלא ש"מ דגם רישא בשכ"מ: באו"ד באיזו נשך י"ל משום דההוא שכ"מ אתנך ש"מ דלא הוה דעתי' למהדר בי' כשיעמוד דאל"כ אמאי אתנח גם כשאמרה לו דביתהו הו"ל למימר גם אנכי לזה נתכוונתו אלא ש"מ דלגמרה גורשה רשי' לא הוה גיטא כלומר דכל שכ"מ דמגרש משום שלא תיזקוק לייבם מגרש מדעתי' דווקא אם מיית: ויל"ד כיון דקיי"ל כר"י דגם בלאח"מ זמנו של שטר מוכיח אלא דלשופרא דשטרי תקנו מן יומא דנן א"כ מאי גזירה שייך דנימא אפקינהו וצ"ל דאף ר"י לא קאמר זמנו של שטר מוכיח אלא משום דאדם יודע שאין גט לאח"מ או"ו סמך אזמנו של שטר ואי בעי למטעי ולמימר דיש גט לאח"מ ממילא לא נימא זמנו של שטר מוכיח: בע"ה בענין אונסא דלא שכיח פ' מי שאחזו. רשי' ד"ת אינו גט בסו"ד ולא אמר מדבריו אלו נ' דפי' דבריו אינם כמו שהבין הרשב"א דמחולו מתוך מ' כ"א אי אמרי' אונסא דל"ש אסיק אדעתי' אמרי' מתוך חולי ואי לא אסיק אדעתא אמרי' דמחמת חולי קאמר וז"ש רשי' דלא מסיק אדעתי' ולא אמר אלא דימות ע"י החולי והיינו דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהכל תלי' אי אסיק אדעתי' או לא: רשי' ד"ה שלחו מתם מ' לי' לרשי' דאי ארישא מאי חידושא אשמעי' בהא דשלחו מתם או"ו אסיפא קאי: תוס' ד"ה איתבי' בסו"ד ולא משום סייעת' וע' רש"א ודבריו אינם מובנים דלענין ממון אין חילוק בין אם הל' סובל או לא ואמנם כוונת תוס' כיון דמדינא מודה רבא דהרי זה גט משום צנועות א"כ ע"כ הך רישא דלא כהל' ומאי סייעתא מייתי רבא: רשי' ד"ה קבלו עליי' המוכרים והרי"ף פי' המלחים וד' רשי' דהמלחי' לא קבול' עליי' כ"א מה שיארע בעת עברם בנהר אבל אם לא יהא נהרא כלל על זה לא השכירו עצמם או"ו המוכרים קבילו ומ"מ ק' למאי נ"מ מייתי הש"ס אגור מלחי: קאקי חיוורי אמרי' פ' הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה וקאמר להו דעדן אתם מצפים לחכמה אף שאתם בעלי שיבה: בע"ה בענין מה הוא באותן הימים פ' מי שאחזו. רשי' ד"ה אמר רבה ואמנם בפ' כל הגט פי' רשי' עלי' דר' יודא דקאי אמהיום ונ' ד' רשי' דהש"ס דהתם מ' לי' דר"י ס"ל מאותו יום והלאה קאמר ולכך באותו יום היא כא"א ואם מת לאחר מיכן הרי היא מגורשת ושפיר הויא ברירה ומיושב בזה קו' תוס' המק' מאי קסבר הרי אמר מהיום אבל מהיום והלאה קאמר ומ"מ מ' לי' דאפי' באותו יום הוה גיטא וע"ז קפריך מ"ט והנה תוס' הק' לד' ד' רשי' א"כ אמאי הוה גיטא לכי מיית נימא אין ברירה וי"ל ד' רשי' דדווקא לגבי בועל דעל שעת בעילה אנו דנן ואמרי' כיון דבשעת בעילה לא היתה מגורשת גם עתה אין ברירה משא"כ לענין הגט גופא דאין אנו דנין באיזה שעה נתגרשה וכיון דמית ידעי' שנתגרשה יהי' באיז' שעה שיהי' ל"ש ברירה: אלא שהתוס' הביא ראי' מפ' כל הגט דגם הא תלי' בברירה ואמנם לרשי' ל"ק מידי דרשי' מפ' דהש"ס לעיל מפ' דר"י קאי אמהיום וא"כ לא חל גיטא אא"כ היו ראוי למות באות יום ושפיר תלי'