ליקוטי חבר בן חיים ז קצג

בע"ה בענין כולכם שלהי' פ' האומר. מתני' אמר לעשרה כתבו ותנו נ' דנקט כ' ותנו משום דלר"מ בתנו לחוד לא גריעי עשרה משלשה דגם עשרה הוי ב"ד: גמ' אחד כותב לכאורה בריי' אמתני' קאי ואשמעי' דאפי' אכתב הגט קפיד אא"כ למה לא פשיט הש"ס לעיל בעי' דשמואל מהכא וצ"ל דהא דאיבעי לי' לשמואל משום דלא מסתבר דאכתב הגט קפיד הבעל מי הכותב מבא"כ באמר לעשרה דחזי' דקפיד גם אכ' הגט אמרי' דקפיד: אמנם הד' הרמב' למדתי דהך בריי' באפי' נפשה קאי בגוונא דאמר הבעל רק כתבו ולא תנו כלל ואכתב הגט לחוד מיירי תנא: הוליכו נ' דאשמעי' דלא תימא בכתובו לא אמרינן דקפיד כ"א מאחר דלא ידע מי יודע לכתוב אמר לעשרה מי מכם יודע לכתוב יכתוב אבל בהולכה דמצי בעצמו להיחד שליח הולכה ולא ייחד ש"מ לכולהו איכוין קמ"ל דלא אמרי' כן: רשי' בסוף הפרק ולא לימא כולכם וק' בקיצור הו"ל לרבא לתקן דלא לימא אינש כולכם ונ' דרשי' כ' דכולהו מלתא משום לעז שיאמרו שאמר כולכם ומה"ט תיקן רבא שיאמרו כן בהדיא דלא אמר כולכם: וצ"ע על הראש שפסק כרב יודא ולא כרבא ובקיצור פסקי' השמיט הכל: הדרן עלך פ' האומר התקבל בעזר תפלת ישראל מקבל. ונתחיל לבאר מ' מי שאחזו בעזר גאולו בשחקים ועזו. רשי' במתני' אם מברכין על הרכנות גט הין נ' כוונתו דהרכנת גט נחשב משלש הרכנות: והנה מד' רשי' במתני' מ' דתנא דבי ר"י לקמן מפ' למתני' ואמתני' קאי ולא כ"מ מד' תוס' דבדיקה דמתני' בענין הגט עצמו: תוס' ד"ה ומי אמר ר"י וכו' אמנם מד' רשי' מ' דארמוז ואמר מק' וצ"ל דהקו' הי' דאי ממתני' הייתי מחלקו בין חולה לשוטה אבל מד' ר"י מבואר דאין חילוק: וע' רש"א בדברינו גם זה מיושב דלא הוה ס"ד לדמויי שוטה לחולה: ומ"מ ת"ש דאין לומר תמו' דהרי אי ס"ד לחלק מאי מק' על דר"י הרי מ"מ ר"י מדמה לה לגמרי: גמ' והאר"י א"ש עיקר הקו' היא מבריי' אלא אבריי' הייתי אומר דלא מתניי' בי ר"ח ור"א אבל מ' להש"ס דגם ר"י ז"ש מבריי' יליף למלתי' וקמ"ל דאפי' שחט בעצמו לדעת מוקמי' לי' בחזקת פיקח וא"ש ל' שחט דבשלמא לקמן קאי אאינו גולה הכא היכא קאי ש"מ אדנפשי' קאי: תוס' ד"ה דעתא צילותא ע' רש"א הניח בצ"ע כוונתו דמ"מ מנ"ל למק' להק' דלמא ל"ד להאיך: רשי' ד"ה חי הוא היכא דלא גינה נ' כוונתו דאף דיוכל' לגרש וא"כ היאיך מתירין אלמנתו לכהן ליחש דלמא גרשא לזה כ' רשי' דלא חיישי' להכי ואפי' במקום יבם דאפשר דזכות הוא לה מ"מ לא חיישי': תוס' ד"ה אלא מעתה י"ל דלולי תי' הש"ס הייתי אומר די"ל רפואה אם לא שברה דוודאי הרוח בלבלתי וא"כ ל"ק למה אינו גולה הואיל וי"ל רפואה ומדלא משני הכי ש"מ דאין לו רפואה והיינו אלא מעתה ודלא משני הש"ס באמת הכי י"ל משום מגויד או צליב דוודאי אין לו רפואה: בע"ה בענין נשתתק פ' מושאתוו. תוס' ד"ה דבי ר"י אמנם מד' רשי' במתני' מ' דעיקר בדיקה בדברים אחרים והוא כתנא דבי ר"י ולא כהירושלמי מדלא מזכיר הש"ס מזה: ונסתפק הכ"מ אי בכתב בעי' ג"כ בדיקה ולכאורה מדמדמי הש"ס הרכנה לכתיבה מ' דחד דינא אית להו ואמנם הרמב' פ' כ"ט מ"ה מכירה כ' בהדי' גבי אלם עד שיבדקו אותו או שיכתוב ש"מ דבכתיבה נא בעי בדיקה: תוס' ד"ה אר"ז וי"ל דבשלמא בכתיבה אין חילוק בין עדות לגיטין אבל בהרכנה בגט סגי אי אמר לי' נכתוב גט ומרכין אין אבל בעדות שהעד צ"ל העדות ולא אנחנו א"כ מאי מהני הרכנה: רשי' ד"ה ולא מפי כתבם אבל ד' הרמב' פ"ג מה' עדות דבאמת חתימת העדים לא מהני כ"א משום נעילת דלת וק' לפי"ז מה שאחז"ל קיום שטרות דרבנן הרי אדרבא מהי"ת שטר לא מהני וצ"ע: