ליקוטי חבר בן חיים ז קצב

בע"ה בענין הוכיח סופו על תחלתו. רשי' והו"ל כמסוכן נ' כוונת רשי' דלכאורה הך רשב"ג בר"ש שזורי תלי' אא"כ ל"ל לר"י בחולין לומר הל' כר"ש שזורי הלא רשב"ג ס"ל ור"י כבר אמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הל' כמותו אלא ש"מ דגם לא פ' דמיא הך רשב"ג ולכך אצטריך ר"י למימר דהל' כר"ש שזורו אמנם בחולין פי' השוחט פי' רשי' דלמסיכן דמי' אבל רשי' גרס התם אמר רב חננאל הל' כר"ש שזורי ולק"מ: והנה הא דבריא רצה לשחק זה לכאורה למאי אצטריך וי"ל דממתני' דלעיל לא ידעי' אלא דאינן רשאין ליתנו לה אבל ליכתוב ס"ד מיהת יכתבו קמ"ל דרצה לשחק בה דאפי' ליכתוב אין רשאן ומיושב קו' הלח"מ דלעיל להרמב' למה לא נקט שכיב מרע דבש"מ אינן רשאין ליתן עד שיאמר תנו אבל ליכתוב מיהת רשאין משא"כ הכא דרצה לשחק בה אפי' ליכתוב אין רשאין: גמ' מעשה לסתור פי' בע"כ רישא ג"כ מיירי כשמת אח"כ דאל"כ נשאלינהו אם רצה לשחק וא"כ מעשה לסתור: ברא במקום אבא דע"י שמשוי שני' יחד הוא מבזה לאב ונימא דוודאי לאו להכי איכוין: בענין אמר לשנים סוף האומר. רשי' במתני' אמר לג' תנו ולא אמר כתבו נ' כוונתו דאפי' בהכי ארבעה דלעיל דכתבו לחוד הוה כמו תנו בכל זאת לענין זה לא הוה כמו תנו: תוס' ד"ה אומר לשנים ע' רש"א י"ל דלשלשה ל"ק להו דמדהוה צ"ל כתבו דלא לשווינהו ב"ד א"כ וודאי כ"י הוא: תוס' ד"ה והאומר ע' רש"א ודבריו כ' תוס' לעיל פ' כל הגט עיי"ש: בי דינח חדתא נ' דהו' דרכם לחתום סימן כההיא דרב צייר חרותא ר"א כוורא ובי דינא חדתא לית להו סימנא: חכם וסופר ע' רשי' ולולי דבריו הי' אפשר לומר כמי ממשפחת סופרים ור"ל חריף ובקי: מ"ש רשי' במתני' בגמ' מפ' אף דהש"ס לא מיירי מגווני דמתני' מ"מ כיון דקאמר תפשיט ממתני' ע"כ חדא דינא איכא וכמ"ש הרשב"א: תוס' ד"ה חתם סופר ע' רש"א ואמנם ד' תוס' נ' דלמסקנא הדרא מהא דאף דכשר ולא תעשה לא מהני וח"ס פסול: תוס' ד"ה הא כ' הגט במקום קפידא מודה ר"מ וכצ"ל ג"כ לר"א בכ"י אף דלר"א לא בעי' עידו חתימה כלל מ"מ היכא דקפיד שפיר פוסל וזה הענין ג"כ בסיפא בכולכם ולא מסתבר למימר דמשום מזויף מתוכו פסול דמאי מזויף מתוכו שייך כאן: בענין כשר ולא תעשה. גמ' אמאי לא תעשה ע' רש"א ובד' רש"א יש ראי' לד' הרמב' דאפי' דיעבד פסול דאי לכתחלה א"כ שפיר נימא משום חורבא היא אלא דכיון סגי בלכתחלה שישמע הסופר מפי הבעל לא זולת אבל בחתם סופר אי פסלי' אפי' דיעבד ע"כ פסלינן או"ו דגם אומר אמרי אפי' דיעבד פסול: וע' רשב"א שתי' עוד אחר: ולי נ' דקו' הש"ס הי' למ"ד לקמן אתם חתומו כשר ותעשה וע"כ לאו טעמא באומר אמרי משום חורבא דזה גם באתם חתומו שייך אלא ש"מ בשמא תשכור פליגי אי גזרינן הא אטו הא או לא: רשי' ד"ה לא חששו חכמים מאחר שמכירין וכו' דברי' תמוהים מאין ומה דחקו לרשי' לפ' דמיירי שמכירין חתימתם הרי על העדים אנו דנין אם מותרין ליקח והרי הם לפנינו ונ' ד' רשי' דמאחר דמסקינן דמעשה לא עבדי אבל דיבורא אמרי בשלמא במכירין חתימתן וע"כ חתמו לשקר שפיר דמעשה לא עבדי אבל אם הם בעצמם מעידון על חתימתם אימא מעולם לא חתמו וסומכין כי עדים אחרים ששמם כשמם חתמי והם דיבורא בעלמא אמרי משום דעיני' נתנו וכו' והן ד' רשי': תוס' ד"ה דבורא וביבמות שהסוגי' במקומה לא מק' תוס' אסוגי' דהתם כ"א אבריי' דסנהדרין וכולן רשאין ליקח ונ' דאסוגי' דיבמות פשיטא להו לתוס' דהוה מעשה משא"כ בעדים המעידים על המקח ס"ד דדיבור כי האי לא חשוב מעשה ותי' תוס' דמ"מ כיון שב"ד גומרן דין עפ"י עדותם חשיב ג"כ מעשה: רשי' ואיכא דמפיך להו לרבה ור"י והרמב"ן בחי' פי' אכולהו וד' רשי' צ"ע מנ"ל: