ליקוטי חבר בן חיים ז קצא

בע"ה בענין קטנה שאינה יודעת לשמור גיטה יל"ד מ"ט לא כ' רשי' מיד במתני' דאפי' י"ל אז אינה יכולה להתגרש ונ' דמבריי' גופא דייק רשי' למלתי' דלכאורה סיפא ל"ל או"ו רישא קמ"ל אפי' אין לה אב אם יכולה לשמור גיטה מתגרשת וסיפא קמ"ל אפי' י"ל אב באינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת: וכן הא דכ' רשי' גם בקידושין לפ' כן היינו דק' לרשי' למאי הל' מייתי הש"ס בקידושין הך סיפא כלל דאין לה שייכות לפלוגתא דר"י ור"ל או"ו משום דלא מתני' בפ"ע היא כ"א ה"ק תנא הא דאביה מקבל גיטה ביודעת לשמור גיטה לא זולת: והנה ד' ר"ת דביש לה אב מקרי אינה חוזרת וכ' הרא"ש ביבמות משום דאביה משמרה אבל הרשב"א בשמעתין כ' דמשיאה לבעל אחר וא"כ דווקא בקטנה שייך זה אבל שוטה גדולה מודה ר"ת דל"מ י"ל אב אבל מל' תוס' יבמות שהק' לד' ר"ת למה לא משני ביבמות דמתני' בי"נ אב מבואר דאפי' בשוטה גדולה קאמר ר"ת וצ"ע: ובענין קו' רש"א לד' תוס' הרי קטנה שאין לה אב גט מקבלת וקודישון אינה מקבלת לפמ"ש רשב"א לעיל בשמעתין לק"מ דשאני הכא דגלי קרא איש אשה בקידושין: וע' בלח"מ תירץ אחר: והנה מד' תוס' יש להכריח דלרשי' דמפ' ברישא נערה דווקא ובקטנה גם רבנן מודו א"כ ע"כ גם סיפא בי"ל אב מיירי כמ"ש תוס' לר"י וק' ע"ד הרמב' דס"ל כרשי' דנערה ולא קטנה ומ"מ מפ' בסיפא באין לה אב דווקא וצ"ע: בע"ה בענין קטן וקטנה פ' האומר. תוס' ד"ה כל שמבחנת ע' רש"א כוונת תוס' דלכאורה מסתבר בחפץ ומחזירו היינו פעוטות אא"כ מאחר דגם מבחנת בין גיטה היינו פעוטות וכל כי הני סי' למה לי אמנם מאי אמרת דחפץ לאו היינו פעוטות כ"א קודם לכן א"כ פליגי רב אסי ושמואל מהיפך לפיכך ומסתברא טפי דהיינו ג"כ פעוטות: ולא מ' להו דפעוטות קודם לחפץ ומחזירו דלא מסתבר שיהא מקחי מקח ולא יהא זוכה לאחרים: ולכאורה אי חפץ היינו פעוטות פליגי בהא דרבא דאמר לקמן בפעוטות מתגרשת בקידושי אביה מ"ד זוכה לאחרים מפ' לה בחיי אב דהיא שלוחו של אב ומ"ד אינה זוכה מוקי לה לאח"מ: תוס' ד"ה מערימין עי' חי' רשב"א ובח"ס חאו"ח ביאור ד' הרשב"א עיי"ש סי' ולדידי' נ' דכיון דאין בענין זה משום כדי חייו אי לאו דאי' לקטן קנין דאוריי' לא הוה מהני וכיון דאי' לקטן שום קנין מדאוריי' ממילא מסתבר בדאוריי' זוכה אף לאחרים: רשי' ד"ה מתגרשת אפי' האי אפי' לא קאי אמת האב דאדרבא בחיי האב הוה רבותא טפי וע"כ רק אקיבל אביה קידושין קאי ור"ל אף דהוה קו' דאורייתא: בע"ה בענין קטנה שאמרה התקבל פ' האמר גיטין. מתני' אינו גט נ' דס"ד מאחר דגלתה דעתה דהאי גיטה זכות הוא לה יכול הבעל לזכות לה הגט ע"י שליח קמ"ל דקטנה אינה גלוי דעתה כלום דלי' לה דעת: רשי' לחזור קודם שיגיע וכו' י"ל דס"ד מאחר דלקבלה לא יוכל הבעל משוי לי' ולהולכה לא שוי' אפי' היגיע לידה יכול לחזור קמ"ל דד' הבעל דתיגרש כל היכא דתיגרש כדאמרי' לעיל ריש פרקין: אוכלת בתרומה י"ל דס"ד כיון שהיא אמרה הבא א"כ ניחא לה בגט ממילא יוכל הבעל לזכות לה הגט ע"י השליח קמ"ל דלא הוה גילא עד שיגיע לידה: בע"ה בענין גיטי כמתנתו פ' האומר. רשי' ד"ה כמתנתו ביוצא בקולר ומסוכן כוונת רשי' לד' תוס' דר"ה יוצא בקולר אשמעי': רשי' ד"ה לאחר מיתה ע' רש"א ואפשר כוונת רשי' דלא תימא קו' הש"ס הי' דלאחר מיתה גט ל"ל לזה כ' רשי' דהרי לענין זקוקה נ"מ וקו' הש"ס מי מגרש: והק' הלעו"מ אי מסוכן דווקא למה נקט באידך מתני' בריא י"ל משום סיפא דמעשה הבריא הי': וע' לפנינו ומה שהק' תוס' קו' זו לבסוף היינו דבס"ד י"ל ר"ה במקצת בא לאשמעי' משא"כ למסקנא דבמקצת מודה ר"ה היינו דק' לתוס':