ליקוטי חבר בן חיים ז קצ

בע"ה אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה פ' האומר רשי' חצירה הבא לאחר מכאן יל"ד מה ענין זה לחצר של אחרים בשלמא אי נקט רשי' לחצירו של בעל המר א"ש דחצירו כשלוחו משא"כ חצר דרבים ונ' דרשי' ר"ל חצר שלוחו ושפיר דמי ודלא קאמר רשי' חצר הבעל היינו דמ' לרשי' חצר הבעל לאו מידי עביד וכאולו הניחו בחיקו דמי: מ"ב פי' רשי' בין הני לישני לכאורה הי' אפשר לומר דהש"ס לא מק' אליבא דרב דלא קי"ל כוותי' כ"א לר"ח קאמר וה"ק ע"כ פליג ר"ח אבזיון דבעל אבל בחצירה הבא לאחר מכאן מודה וא"כ דווקא היכא בשויא איהי שליח מעיקרא פליגי ול"ק קו' תוס' דלמא דנ"מ היכא דלא קפיד דהש"ס לר"ח בעי למימר נ"מ ואמנם ד' רשי' לקמן דר"ח אפי' חצירה לאחר מכאן לא גזור ושפיר כ' רשי' דבין הני לשני מ"ב קאמר: בעבידנא בה עובדא ע' רשי' ורשב"א ונ' כוונת רשי' דה"ק דאף דאיכא למימר דדווקא בבזיון דבעל פליג ר"ח והיכא דשויא איהי מעיקרא אבל לחצירה לאחר מכאן גם ר"ח חש לזה קאמר ר"נ עבידנא בה עובדא ואפי' לחצירה לאחר מכאן לא חייש ר"ח: בענין עשו עדים שליחותן פ' האוסר. גמ' משמי דרב עשו עדים שליחתן י"ל סברתי דהרי קיי"ל כר"א דע"מ כרתי ולא בעי' מוכח מתוכו ואפי' בלא שמו ושמה בגט ג"כ כשר אלא דשינוי השם גרע דהו"ל מזויף מתוכו הרי מזויף מתוכו דרבנן ומדאוריי' כשר והיינו דקאמר כיון דמדאוריי' כשר עשו עדים שליחותן: רשי' לסהדי שא"ל כתבו ותנו כוונתו דא"ל ג"כ תנו וודאי נאבד עשו שלוחתין: וכ' רשי' נאבד קודם שנתנוהו נ' כוונתו דל"ת כיון דקיי"ל כר"א דבלא עי"ח כשר אפי' נאבד קודם חתימה קאמר רבה לזה כ' רשי' דלא היא דכיון דא"ל כתבו והרי אין שנים כותבין וע"כ חתמו קאמר א"כ קודם חתימה לא עשו שלוחתן: רשי' לשליח שווינהו נ' כוונת רשי' דאלו אמר לשליח סתם וודאי לא אמרי' דסלוקי סלקינהו כ"א משום דאי לא יהיב להו רשות למתני לשליח ע"כ בעצמן צריכין ליתן ומהי"ת נימא סלוקי סלקינהו או"ו מיירי שייחד לשליח ג"כ ומסתברא משום דסלוקו סלקינהו ומ"מ י"ל עשה כן שלא יצטרכו לחפש אחר שליח וע"ז חזר ואיבעי' אי נימא סלוקי סלקינהו ל"ל למימר ויולך או"ו גלי דעתי' דר"ל שלא יכתב עליו ההולכה ולא סלקא או דלמא ל"ש: בע"ה בענין נערה המאורסה פ' האומר רשי' במתני' כבר העיר ר"ן דרשי' בא לבאר דנערה דווקא ומ"ש רשי' אחר זה עוד שני' ומ"מ דיש לה דגדולה היא כוונת רשי' ליישב קו' רשב"א מה ראו חכמים לחלק בין קטנה לנערה לזה כ' רשי' כיון דנערה שאין לה אב ע"כ י"ל יד למה נימא בישלה אב דאין לה יד ואמנם מהא דנערה מקבלת גט ביתומה אין ראי' דגם קטנה יתומה מקבלת גט אמנם עיקר ראי' תדמהוה עצמה וז"ש רשי' מהוה עצמה ומיושב קו' הגאון ר' עקיבא איגר בהגבאו' הש"ס: ולפי"ז י"ל דגם לרשו' יד יתירה קאי איד אב דידה עיקר גם בעלמא ותוס' שכ' דלרשי' ידא יתירא קאי אידה דידה כ"כ בשטת הרשב"א שכ' דהחילוק בין נערה לקטנה דנערה נעשים שליח לאביה משא"כ קטנה וא"כ ע"כ יד אביה עיקר: ומה שהביא רשי' לפ' כן נ' דק' לי' קו' הרשב"א הרי לר"ל ע"כ נערה דווקא דקאמר כמחלוקת לגירושין כך לקידושין ובקו' ע"כ אביה ולא היא ומהי"ת נימא דר"י פליג בהא עם ר"ל אמנם רבא דמק' בקו' עלי' דר"נ באמת הוה סבר דלר"י ה"ה קטנה ושפיר מק' ולמסקנא לא קיי"ל הכי: תוס' ד"ה נערה בסו"ד ע' רש"א ול"נ כוונת תוס' דמסתברא לפ' יד יתירא אאביה דהרי אפי' תימא קטנה אין לה יד מ"מ יד דידה שקיימא אפי' בבוגרת עיקר: זכי' לה רחמנא ר"ל גבי גט זכות יד אביה זכות הוא לה שלא תצטרך לקבל הגט בעצמה ולר"ל דקאמר אף בקידושין פליגי רבנן באמת מטעם ויצאה והיתה פליגי ולא מטעם זכות הוא לה ואמנם אי אידה דידה קא א"כ גם בקידושין: