ליקוטי חבר בן חיים ז קפט

ויש להביא ראי' לדין זה מדתבעי' הש"ס ביבמות במזכה במקום יבם וקטטה מאי זכות הוא לה או לא ליבעי טפי מהא היכא דעשתה ש"ק והבעל לא ידע ועשה אותו ג"כ ש"ק אי מהני או"ו כה"ג פשיטא דמהני: אלא דמד' הר"ן בפ' ב' אלפיכך לא מ' כן ואמנם ד' הר"ן צ"ע דאם נימא דחזרה בה היאיך סמכי' אכל ש"ק דלמא חזרה בה אע"כ לא קאמר הר"ן אלא כגוונא דמתני' שביושה וביטל ש"ק שלה כה"ג הוא דאמרי' חזרה בה אבל לא זולת: הולך ותן לה מדדייק הש"ס ממתני' דבלא אמר אי אפשו הולך כזכי ואמנם תן למאי אמר אי אמר הולך או"ו אנתינה לידה קפיד ש"מ דהש"ס מפ' הולך אותן: רשי' לחזור עד שיגיע גט לידה אולי בא ליישב דלמא לא משני הש"ס אמר אי אפשר יכול לחזור עד שמגיע גט לידו לא אמר אי אפשר יכול לחזור עד שיגיע אצלה ומשהגיע אינו יכול לחזור אף דלא מטי לידה לזה כ' רשי' בע"כ חדא מתרתי אי הולך כזכי מיד אינו יכול לחזור אי לאו כזכי עד דמטי לידה מצי לחזור: גמ' ח"ש אף הנשים וק' אטי הבעל אבעי' לא ידע משנה שלימה ונ' דהראש הביא פ"ב ממכלתין ד' הבה"ג דיוכל הבעל לשלוח הגט ע"י גוי ליד ישראל והישראל ימסרנה לה וא"כ דלמא גם התם מיירי כה"ג ומעשה קוף עבדי וכ"ת באמת נימא הכי לזה כ' רשי' דל' להביא מ' הולכה: אמנם נ' דזה תליא בפלוגתת אביי ור"י שם אהב מתני' דלר"י דבאי' נאמנת י"ל כמ"ש אבל לאביי דדווקא בחו"ל נאמנות משום דאמרי בפ"נ א"כ ע"כ דין שליח יש להם ושפיר פשיט הש"ס: ומדברינו יבואר מדוע הרי"ף והראש השמיטו ראי' זו המבוא' והביא הראי' מסיפא דאשה עצמה משום דברישא יש לדחות וכמו"ש: ד' הרמב' מד' רשי' ד"ה הכי טעי דד' רשי' דקו' הש"ס לא קאי אליבא דרב אשי ולי לא מ' כן מדכ' רשי' ת"ש תיובתא לר"נ ומאי בעי בזה אלא דל"ת דרק לס"ד בעי לאקשויי ולרב אשי נמי ניח' כ' רשי' דגם לרב אשי ק' וכן ביאר וכ' מההאי שעתא הוה שליח להולכה אלא שצריך הי' התקבל לה: זכי לה יל"ד למאי הל' תנא לה תנא פשיטא דאינו יכול לחזור וי"ל דס"ד כיון דשליח אמר לי' אשתך אמרה התקבל ל"ל שוב התקבל אלא ש"מ ה"ק לי' לא ניחא לי דתיהוי שליח קבלה דידה כ"א דידי וממילא יכול לחזור כמ' בא"א למ"ד הולך כזכי קמ"ל דלא אמרי' כן: אי אפשר אתא לאשמעי' נ' דס"ד כיון דאמרי' הולך כזכי גם אם אמר אי אפשי כיון דאמר הולך כזכי קאמר אלא דאתני עליה שלא תהא מגורשת עד דמטי גיטא לידה אבל לעולם אם בא לחזור אינו חוזר וכד' הרי"ף גבי שיחרורי עבדי' אליבא דרבנן דאמרי תן כזכי קמ"ל רבי דבאמר אי אפשי הולך לאו כזכי: תוס' ד"ה רבי אומר ובד' מסולקת קו' הרמב"ן מן החולקים על הרי"ף דלדדהו ק' דר' ארבי ובד' תוס' מתורצא ק' זו: ונסתפק הרשב"א אליבא דר' אי עכ"פ צריך לקיים תנאו ונ' לפשוט מדאמרי' ספ"ק גבי הלך ובקשו ולא מצאו דפליגו אי הולך כזכי לימא דכ"ע הולך כזכי ובהא קמפלגי מ"ד יתנו למשלח ס"ל דתנאי עכ"פ אתני עמי' וכיון דמת מקמי דקיים שליח תנאו בטלה מתנה אלא ש"מ אי הולך כזכי אפי' תנאו אין כאן: מאי לאו בהילך ור"נ אפשר קו' הש"ס מדתנא פלוגתא דרשב"ג בטיל ולא תנא פלוגתא דר"נ בהולך ומשני ר' סתום לה למתני' אליבא דנפשי: וע' רש"א ובתו' נדפס הולך תחת התקבל וי"ל קו' דקו' הש"ס הי' הולך ברישא למאי הלכ' קתני לה אם בהתקבל יכול לחזור בהולך לא כ"ש או"ו משום סיפא נקט לה דאם היא שויתא שליח אפי' בהולך אינו יכול לחזור: מאי לאו בהולך וכו' כ' רשי' משנתינו היא והוא פלא ונ' דד' רשי' קו' הש"ס הי' דהמק' הי' סבור מתני' לגופא לא אצטריך דפשיטא דאי אפשי מהני וכתי' בתרא לעיל דמאן ת"ק ר' וע"כ משום דיוקא נקט לי' ואי תנן שוב הולך הרי ברישא כבר אשמעי' או"ו סיפא לר"נ אתניי' והולך תנן ומשני לי' דלעולם ר' היא ולגופא אצטריך דאי אפשי מהני וכתי' קמא לעיל דא"א אתא לאשמעינן וז"ש רשי' מתני' הוא כלומר דמכולה מתני' פריך כלומר כיון דכבר אשמעינן ברישא דהולך כזכי: ס' ממונא ע' רש"א וק' מאי ל' מוחזק שייך גבי שליח ונ' דאפי' למ"ד תופס לב"ח במקום שחב לאחרים אפי' עשאו המלוה שליח לא מהני אבל עשאו הלוה שליח לכ"ע קנה וא"כ הוה האי שליח תופס לב"ח וקנה אלא דאי הולך לאו כזכי הרי התנה הלוה שלא ותפוס אבל מאחר דמס' לן אמרי' דהוא מוחזק בעד המלוה: