ליקוטי חבר בן חיים ז קפח

פריך שפיר מקן סתומה וכפי' התוס' דלדידא הוא דמק': מ' בש"מ נזיר שם שהק' משחוטי חוץ ותי' שכן מחוסר כפרה גרע ק' להלום הא ע"כ יכול להתכפר ביוני' שיצאו לאויר העולם אחר מכאן: תוס' ד"ה לחומרא י"ל עד"ז דבעלמא בין לקולא בין לחומרא אזלא בתר חזקה והכא הרי בלא"ה לא אזלי' לקולא בתר חזקה דאטו אנן ידעי' שהי' שליח הבעל הוא דאמר ועיקר חזקתו על בעל שאמר גירשתי והתם ג"כ לחומרא דווקא אלא דהש"ס לא רצה לדייק משמעתין דר"י ע"כ לחומרא קאמר בעל שאמר גירשתי ודחי לי' דלמא ר"י כמאן דאמר בדאוריי' לא סמכינן לקולא אהך חזקה אבל למסקנא הרי א"צ לכך ושפיר קיי"ל אף לקולא בדאוריי': בע"ה בענין חזקה דרב המנונא נדרים סוף מכלתין. פי' המפ' דהאבעי' לענין אשת כהן כוונתו דאס"ד אם מותרת לעלמא ממ"נ ידע בעל האבעי' מסברא דרב המנונ' א"כ מאי אבעי' לי' ואי לא ידע מה"ת עלה ע"ד שתהא מותרת לעלמא ועוד א"כ מאי שיאטא דהך איבעי' כאן ומ"מ הר"ן פי' דהאבעי' הוה מיד אי מותרת לעלמא וצ"ל לדבריו דהאבעי' הוה אי האי דלא נקט תנא גירשתני טעמא כדרבא דאפי' לאסור עצמה על בעלה לכהן לא מהימנא או משום דאפי' לעלמא מותרת: והנה פשט ד' ר' המנונא אין בהם הוכחה כלל שתהא מותרת לעלמא בלא גט והש"ס בגיטן פריך בפשיטות וליהמנה לדידה מדר' המנונא ונ' דאי ר' המנונא לא בא לומר אלא דנאמנות לאיסור עצמה הך תוקה דקאמר למה לי' אלא ש"מ בהך חזקה בא לומר דאפי' לעלמא מותרת: אלא דיק' ארב המנונא גופא ממ"נ אי פשיטא לי' הך חזקה ראי' ממתני' למ' לי' ואי לא פשיטא לי' ממתני' עכ"פ היכא פשיטא לי' וצ"ל דר' המנונא ה"ק דע"כ מדלא נקט תנא גירשתני אלא ש"מ דגירשתני נאמנת אלא די"ל דגירשתני גרע כדרבא לקמן דתקיף לה מן גברא ואמנם לעומת זה יש לנו סברת הרא"ש דבגירשתני שעומדת בלא גט באי' כל ימיה פשיטא דמהימנא והך סברא עדיפא מסברת רבא וכמ"ש הרא"ש וע"כ לא גריעא מטמאה אני לך ובלא תנן לה ש"מ משום דנאמנת אפי' למשנה אחרונה ומ"מ הא גופא דנאמנת בלא גט ע"כ משום חזקה הוה: גמ' תקיף לה עי' מפ' שם ויל"ד הרי משנה ראשונה לא חשו לעיניה נתנה באחר וצ"ל דהיינו טעמא משום דלא שכיח וגם טענת טמאה אני לך לא שכיח משא"כ בטענה דשכיח גם למשנה ראשונה חשו: מרבא דהוצרך לסברא זו היינו לאפוקי מסברת רב המנונא דאמר חזקה אין אשה מעיזה: הדרן עלך פ' הניזקין שמין בעזר ברא צפון וימין. ונתחיל לבאר פ' האומר המקבל מעזר תפלת עמו ישראל יקבל. מתני' אם רצה לחזור יחזור יל"ד הכי הו"ל למתני' אילה מגורשת עד שיגיע גט לידה ונ' דד' הרי"ף פ"ק דמכלתין דאף דקיי"ל בשחרור תן כזכי היינו שאינו יכול לחזור אבל משוחרר לא הוה עד דמטי שחרור לידי' וא"כ אי תנן אינו גט עד שיגיע לידה אכתי לא ידעי' דרצה לחזור יחזור משא"כ השתא דתנן אם רצה וכו' ידעי' אפכא מכ"ש: האשה שאמרה התקבל לכאורה מתני' רק דין זה אתא לאשמעינן דהאשה ג"כ יכולה לעשות ש"ק וכ"ת פשיטא מ"ש אשה מאיש הרי חזינן דבעינן קרא ושלחה לאשה וכ"ת באמת טעמא מאי י"ל דאיהו יהיב גיטא לשלוחא ובזה נעשה שלוחו משא"כ האשה מילי בעלמא מסרה לי' ולכך אצטריך קרא מ"מ נעשה שלוחה א"ל י"ל דארישא קאי דהא דלא מהני התקבל דידי' היינו דווקא אם היא לא אמרה התקבל שלא גלתה דעתה דזכות הוא לה משא"כ אם היא עשתה שליח זה שליח לקבלה אפי' לא ידע הבעל מזה כיון דזכות הוא לה מהני התקבל דידי': ובזה מיושב מה דמשני הש"ס קבלה אקבלה וק' פשיטא אם היא אמרה התקבל וגם הוא אמר התקבל דמהני או"ו דר"ל דאף דלא ידע הבעל מזה שהיא עשאתו ש"ק: וז"נ ענין השקלא וטריא לקמן אי בחד שלוחא דהמק' ק' לי' הך סיפא מאי קמ"ל פשיטא שיכולה לעשות ש"ק אע"כ אשמעינן הא מלתא דחד שלוחא מהני ומשני לי' לא בתרי שלוחים ומתני' לגופא אצטריך ועל א' מב' אופנים שכ':