ליקוטי חבר בן חיים ז קפז

בע"ה בענין חלת ותרומת ע"ה אין עושין חלת ע"ה ע' רשי' ורש"א והרמב"ן הק' עוד קו' לד' רשי' פשיטא דאין עושין ונ' דס"ד כיון דכ' משמרת תרומתי א' תלוי' א"כ מצוה קעבד דמשמר לתלויי' מיהת קמ"ל דיצא שכרו בהפסדו דאתי לידי תקלה ביד כהן: וכ' רשי' לקמן גבי כלי גללים דאמשא לא גזרו ויל"ד מיד בברייתא גבי נוטל את שתיהן הו"ל לרשי' לפ' כן וכמו"ש תוס' לעיל ד"ה וליחוש ראי' מכאן ונ' דלכאורה הי' אפשר לומר דלעולם בעלמא גזרו גם אמשא והכא משום כדי חייו הוא דלא גזרו והיינו באמת קו' הש"ס מטעמא מאי ואמנם תקפדי רבנן על כלי גללים כלים שאינם מטמאים במגע וק' מה לי מגע מה לי משא אלא ע"כ אמשא לא גזרו כלל בע"ה: גמ' ודלמא לא אכפת לי' ויל"ד פ"א אינו חשוד לאכול טבל כמו שאמר רשי' אבל הכוונה דאם הדר מטבלין לא אכפת לי' כי הוא עצמו יתקן וע"ז משני הרי חזי' שהביא הגזל חבר לביתו: בשאר ענינו דרכו שלם. תוס' ד"ה אין מודרין ע' רש"א מ"ש דלא בעי' למימר דבשמעתין בשביעי' דאוריי' מיירי אלא כוונתו דר"י בבכל הוה ובבכל ע"כ אין שביעית כ"א מדרבנן: תוס' ד"ה אשרתא ע' גם בירושלמי ע"כ לאו בשביעית מיירי דבשביעית אסור לומר לישראל יישר וא"כ ה"ה שנכרי לאו בשביעית מיירי: רשי' השתא אחזוקי מחזיקי' ק' לי' לרשי' הרי שואל בשלומא היינו משום שלם שמו של הש"י ומאי ראי' מאחזוקי לזה כ' רשי' דמול זה שוב הגוי מחלל קדושת שביעית ואעפי"כ שרי להחזיקו שואל בשלומו מבעי': שלמא למר ע' רשי' נ' דק' לי' ר"כ מאי חודש לן או"ו דלא רצה להטיל שם הי"ת על גוי ואמר שלמא למר ומיושב מ"ש תוס' בחנם פי' כן: ולולי ד' רשי' ותוס' הייתי אומר דהדרך הי' לומר לחבירו כיו"ב שלם עליך והיינו שמו של הקב"ה ור"כ לא רצה בכך ואמר שלמא למר ושלמא אינו שמו של השי"ת ונח הי' לו לקרותו מר אדוני מלהזכיר ש"ש עליו: איסור לאדם שיטעום ובברכות הגי' שיאכל וכן מסתבר דהרי מאכלת ושבעת ילפי' ואפשר דגם לטעום היינו כדאמרי' אינשי נטעום מידי ואכלו ושתו כדאמרי' פ' שבועות שתים בתרא וכ"כ הרמב' סוף ה' עבדים קודם סעודתן מ' דסעודה דווקא אסור אלא שהרמב' לא הזכיר ל' איסור כלל עיי"ש וצ"ע: ואמנם נ' דהענין תלוי בפלוגת' דר"מ ור"י פ"ג שאכלו למ"ד ואכלת ושבעת אכילה כדי שביעה א"כ טעימה שרי ולמ"ד דדריש ושבעת שתיי' י"ל גם טעימה אסור ומעתה לר"י דאמר פ"ג שאכלו מוחלפת השטה וקיי"ל ושבעת זו שתיי' גם טעימה אסור והכי ס"ל גם לסוגי' דידן אבל לאביי דר"י ס"ל אכילה כדי שביעה א"כ טעימה שרי: ולמ"ש גם מ"ש המג"א בשם ס"ח דלשתיי' אדם קודם תלי' בהך פלוגת' אי ושבעת זו שתיי' או לא: בע"ה סוגי' דשליש תמצא בליקוטי חבר חלק ראשון. בע"ה בענין חזקה שליח עושה שליחותו גיטין ונזיר. תוס' גיטי ן ד"ה אסור דייק רמא ב"ד תוס' דבעשא שליח לקדש אשה ידועה ג"כ לא הוה דאוריי' דאמרי' הרי אין בידו וקנס לא שייך ממילא ממש בקרובותיה וע' בי"ש טו"ז וח"מ שנחלקו עליו ותו"ד דשני תי' התוס' עולין בקנה א' למה אין כאן קבועה דאוריי' וע"ז כ' בתי' ראשון דקבועי' לא שייך כ"א באי' וודאי וכאן אין וודאי ממילא אזלינן בתר רוב ובאשה ודומה דאין כאן רוב אסור מדאורייתא: וד' רמ"א נ' דק' לי' ע"ד תוס' מאחר דסברא בתרא היא אמת וצדק דאין לנו קבוע דאוריי' אלא כעין ט' חניות מה הביאם לתי' ראשון או"ו לעורר דלתי' ראשון גם באשה ידועה מה"ת שרי בקרובותי: והנה ד' הרמב"ן מ' פשט ד' הפוסקים דהוה דאורייתא צ"ע הכי איכא למ"ד בקבוע כזה היא דאוריי' ואפשר דדינא היא דקאמר הרמב"ן אבל לא דאוריי': וצריך להסביר למאן דלי' לי' תי' תוס' דר"י קנסא קאמר א"כ ר"ל למה לי' למפרך מקן סתומה מאחר דלא ידע ליפרוך ליזול בתר רובא דרוב דאוריי' ואפשר דמ' לר"ל טעמא דר"י דלמי שנתבטל האי' לא אזל בתר רוב כדאמרי' לדידן בביטל במזיד ולהכי