ליקוטי חבר בן חיים ז קפו

המק' הראשון ק' או"ו דידעי' דסיפא משום טומאות חלה ואמנם אכתי ק' מ"ש מעושר ומ"ש טומאת חלה או"ו דמוקי לה בכלים טמאים ואשת חבר כשלשה אין זה מסייע כ"א מטמא בידים והן הן ד' רשי': תוס' ד"ה משאלת הציגו קו' אדיוקא דמשאלת ולא הק' ולא תבור למה לא תבור לתלי בהיתירא אלא דיש לחלק כמ"ש רשי' בין מסייע בגרמא למסייע בידים, ומעתה י"ל דאי לאו משום דרכי שלם הייתי אוסר להשאיל דאתי לידי ברירה וטחינה בידים אסור משא"כ במכירה דל"ש זה ובזה מיושב למאי הל' קתני בסיפא דמשאלת להנפה כיון דאפי' ברירה מותר אלא תנא סיפא לגלוי רישא סתם שאלה מביא לידי ברירה ובסיפא באמת שרי ס"ד דברישא לגזור משום ברירה קמ"ל ומשום דרכו שלם לא לגזרי': ובזה מיושב ג"כ קו' תוס' למה לא נקט בסיפא גם רחי' ותנור דגם נפה לא תנא כ"א משום בוררת ולגלויי רישא וכמ"ש: שם בסוה"ד ויל"פ ד' ר"ת דמתני' מיירי שיש לו פירות שגדלו בשביעית לא זולת אלא דלא ידעי' אם קיים מצות ביעור רק שהיא חשוד וא"כ ניהו דאין לתלות מ"מ לא עדיף מחשיד דסיפא במעשר וש"פ הש"ס: אלא דזה לא א"ש כ"א לשטת רשי' דמשום מצות ביעור אתי' עלה אבל בירושלמי הביאו הרשב"א מבואר דחשוד על עבודה קאמר: תוס' ד"ה נפה ע' רש"א ונ' דכיון דעכ"פ גזרו טומאה על ע"ה א"כ א"א להשאיל לו תנור דהרי מטעם ע"ה הוא מטמאו: תוס' ד"ה רוב ע"ה וד' רשי' קשין ביותר ומלבד קו' תוס' ק' הרי תנן מאכילין העניים ואכסניא דמאי ואי דאוריי' אמאי מאכילין ותו מה פלוגתא שייך בזה אם יש רוב או לא ונ' דד' רשי' דוודאי רבא מודה דרוב ע"ה מעשרינן אלא דתוס' ביבמות פ' האשה בתרא הק' לימא סמוך מיעוט אין מעשרין לחזקת טבל והוה פלגא ופלגא ותי' שם תוס' מה שתרצו והשתא אביי אי' לי' תי' תוס' והוה פלגא ופלגא ומ"מ גם בפלגא ופלגא ע"א נאמן באי' וכיון דרוב ע"ה מעשרין ממילא הוא נאמן שעושר ומעתה בכ"ג בש"ס מיירי בחבר שלקח תבואה מע"ה בחזקת מעושר ולכך מה"ת מותר ומדרבנן אסור משא"כ במתני' דאשת חבר מסייע לאשת ע"ה ומה לה לשואלה אם היא מעושר ממילא הוא לי' פלגא ופלגא ואיסור מה"ת: תוס' ד"ה איזהו ע"ה ע' רש"א ונ' דלהכי נקטי תוס' ג"כ אין מכריזין דזימון נקטי לאביי בברכות שם ואין מכריזין לרבא: וכ' רשי' דלאביי מעשר חששא דרבנן כוונת רשי' דלעיל בסוגי' דפרוזבל מתרץ אביי דגם שביעי' בזה"ז דרבנן ולזה כ' רשי' אבל הוה וודאי אי' משא"כ דמאי לא הוה כ"א חששא: וכ' רשי' בד"ה מפקידין ולא חיישי' לא לנגיעה מ' דמשום אוכלי בטומאה כ"כ אמנם למ"ש תוס' לעיל דחשוד על השביעי' חשיד על הטומאה גם אשביעי' הוצרך רשי' לפ' כן: בע"ה בענין אחלופי פ' הנזקין תוס' ד"ה משום דבעי' למירמא אחריתו בסו"ד מע"ה אע"ה כוונת דבריו דלענין שביעית אם הוא חשיד אכתי לא חשיד אגזל וה"ה אאיחלופי משא"כ ע"ה שאינו מעשר חשיד אגזל ג"כ ומסתברא דגם אאחלופי חשיד: רשי' מחלפת המתקלקל לא מצי לפרושי שנותנת לחבר המתקלקל דא"כ דיו שיעשר אם יראה שנתנה לו מתקלקל אא"כ ק' מאי מק' הש"ס אטו התם לגזול ולהחליף מתכוונת הרי לוקחת לעצמה המתקלקל וצ"ל דע"ה לאו משום גזל לחוד לא חשוד אאיחלופי כ"א שאינו רוצה להכשיל החבר והרי חזי' דלא קפדה אהכי ומשני התם דווקא משום תקנת בנה אבל בעלמא לא: וכ' רשי' שהחבר הטבילה לחמותו וצ"ל דה"ה הכלים הטביל ודלא ככ' רשי' דלמא הכלים שלו הן: תוס' ד"ה מוריא הנה רשי' גרס נמי מוריא מ' דג"כ לטובה מוריא כמו לעיל: בסו"ד כוונתם דלרשי' בשכנתו ל"ש לטובה מתכוונת ולד' תוס' מ"ש שכנתו וע"ז כ' מ"ש: השתא מגנב גנבא ע' רשי' חולין ע"ד רשי' בחולין ציינו תוס' ולא ק' קו' רש"א דלמא ברייתא בחשוד על הטומאה ולא על המעשר שכ"כ רשי' בהדי' דלענין מעשר מיירי כמו שהציעו תוס' דבריו: אמנם רשי' יישב דאשת חבר שכחת ונוטלת אם תתן לה אשת ע"ה ומ"מ בזמן שהוא טהורה וק' הר' מעצמה לא תטול וצ"ל דתטול ברשות אשת ע"ה דהוה כמו שנתנה לה: