ליקוטי חבר בן חיים ז קפד

רשי' ד"ה ויתנה בא רשי' לפ' דאפי' קריאה ילפי' מהאי קראו ולא קדומה בעלמא וק' תינח האי קרא שאר קראו הרי ע"כ רק בקדימה עסוקי' ונ' דק' לי' לרשי' למה שבק רב מתנה קראו קמאו ונקט מפ' וילך אלא לאו משום דמהאי קרא אפי' קריאה ילפי': וקו' הגמ' מה"מ אף דמתני' מפני דרכי שלום תנן נ' דק' לי' מנ"ל דגם לוי אית לי' קדושה יותר מישראל וכן מוכחו כולהו קראי: רשי' וליטול מנה דייק לומר דיפה לד' כ"א שלא יפולו עמו גורל רק יניחו לו לבחור בתחלה: אינו והא רבה וכו' מ' דאדרב מתנא קא מק' ונ' דבלאו ר' מתנ' הייתי אומר דמת"ח לא קמיירי דעשה דכבוד התורה עדיף אבל ר' מתנא היינו משום דחזו דבשני וחמישי קרי ת"ח וע"ז מק' אם מהא בעי' למפשט הרי ר"ה גם בשבתות קרי בכהנאי: כ' רשי' ר"ה ישראל הוה דלכאורה הוה מ' דהא דמחלק בין ב' וה' לשבת היינו למחול לגבי לוי דע"ז שייך לא שכיח רבים דאי ישראל הרי בקה"ת בעי' עשרה וא"כ ר"ה לוי הי' קמ"ל רשי' דלא כ"א ר"ה ישראל הי': רשי' נתפרדה החבילה ויל"ד מ"ט באמת לא יקרא לוי כלל ונ' דאם וקרא במקום ישראל יקרא לוי אחר לוי וגם אחר כהן יקרא לוי אחר לוי ויבוא לידי פגם: גמ' לא ניתן ליכתוב פי' והוה מצוה הבא בעבירה: משום כבוד הצבור ע' רשב"א ואולי מה"ט נקט חסר יריעה דאז אפי' בחומש אחר לא קרינן דמחסר במלתי' ומיושבי קו' הרשב"א עיי"ש: בע"ה סיומא רשיעורי דזקי"ן באת צאתי למרחץ פ"ב כ"ה תמוז תרל"ג. עת לעשות לד' הפרו תורתיך יל"ד מה ענין אפטרתא לס' דאגדתא ונ' דתרוייהו חד טעמא להו דהא דאסור מה"ת לכתוב תורה שבע"פ היינו דבאמת תורה שבע"פ רחבא מני ים ור"ע הי' דורש על כל קוץ תלי הל' ואם יבואו לכתוב יאמרו אין תורה אלא זו והענין הזה הוא ג"כ באפטרת' דס' נביאין המה בלולי מתוכחה ונחמה ואם יכתבו פסקיהן חמה יכתבנו והתוכחות ינוחו וישתכחו וא"כ כי היכא דהתם מותר לכתוב משום עת לעשות ה"נ באפטרתא ובגמ' זו ילפי' מ' דהע"ה עבדך אני הבינינו ואדעה עדותיך, עת לעשות לד' הכוונה דאמרי' במגלה לאוקמי גי' סייעתא דשמיא והיינו דאמר דהע"ה עבדך אני הבינינו ואדעה עדותיך שלא ושתכחו ממנו כ"א ושתכחו עת לעשות לד' הפרו תורתיך ובזה אין רצונו וביאר הנה דהע"ה אמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וטעמא מאי הרי באלפי זהב יוכל להחזיק מאות ת"ח אמנם הענין כ"ז שאדם עוסק בתורה מזה תשמור עליך ותומת ישרים תנחם אבל בדרך הזהב והכסף הוא מסוכן וז"ש כי על כן אהבתי עדותיך מזהב ומפז משום כי על כן פקודי כל ושרתי וכל אורח שקר זה אורח מ"מ שנאתי ואם ח"ו גם כאן אבוא לידי הפרו תורתיך מאי אהני לן שוב והנה זה ג"כ ענין אמרו טוב לי כי עניתי למען אלמוד חקיך כי עי"ז תורה מגנא ומצלי ועי"ז טוב לי תורת פיך שרחבה מארץ מדה ואמר ג"כ פלאות עדותיך ע"י שלא כ' תורה שבע"פ ואין צריך לידע זה תורה שלמדתו באף עמדה לו על כן נצרתם נפשי ועד"ז נ' לפ' מ' ר"י בן קסמא הנה ר"י לא הקדים שלם לבא כנגדו כ"א אחרי שנתן לו החזיר וזה הי' תימא בעיני האיש ולכך שאלו מאיזה מקום אתה שאין מקדימין שם שלום והשיב לו מעיר גדולה של סופרים ולרבו וגדול אסור להקדים שלום ולכך איננו מלומד בכך ואמר לו האיש א"כ בעירך יש זולתך בא אצלנו ואני אהי' זבולן ואתה יששכר ומזה הבין כי מקומו איננו מקום תורה וא"ל לא אוכל לעשות כי תכלית האדם לייגבע בכל עת בתורה הקדושה והנה בין חכמים וסופרים ידע בכל עת כמה הוא חסר מהשלימות וישתדל לעלות בקדש אבל במקום שאין בנו תורה בנקל ידמה בדעתו כי הוא שלם בתכלית השלימות וירד מטה ולא יעלה מעלה והביא ע"ז כ' מטעם אחר דהע"ה טוב לי תורתי פיך מאלפי זהב משום דתודה בעדנא דעסיק בה אצלי וזה לא שייך כ"א אם ישתדל אדם בכל שעה וכמ"ש: בע"ה סוגי' דהיזק שאינו ניכר תמצא בליקוטי חבר חלק שלישי. בע"ה בענין כותבין מגירה להתלמד תמצא בליקוטי שאר חלק שלישי. בע"ה בענין דרכי שלם פ' הניזקין. רשי' ר"י גזל עשו שאינו זוכה כזוכה ק' לפי"ז כיון דהפקר ב"ד הפקר הו"ל גזל דאוריי' ובשלמא