ליקוטי חבר בן חיים ז קפג

יוצאת בגט ולא נבא לטעות ומדנקט חרשת ברישא ש"מ לדיוקא דחרשת לא אכלה: וע' רשב"א שהק' דלמאי דפשיטא לן דמתני' בתרומה דאוריי' לידוק ממתני' דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ולכאורה לק"מ דלמא התם משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפי' בקים ועשה: בע"ה בענין חטאת גזולה פ' הנזיקין. גמ' אמר עולא מה דפשיטא לעולא דמתני' לאחר ויאוש מיירי חדא דקודש ייאוש אין הקדש חל ואין כאן שם חטאת ותו כיון דמתני' בלא נודעה קשה מ"ט לא נקט גניבה דסתם גניבה אינה ידועה אלא ש"מ דנקט גזולה למימר דלאחר ייאוש מיירי דסתם גזולה ייאוש בעלים: רשי' ד"ה לא קנין יל"ד הרי עולא מוהבאתם גזול יליף בב"ק ולא מקרבנו: ונ' ד' רשי' דהאי קרא דוהבאתם גזול גלי לן דלא מקרי קרבנו דאלת"ה אין כאן חולין בעזרה כ"א שהמקריב לא יחשב לו ואמאי יהי' כהנים עצבים: רשי' ד"ה נמצא ע' רשב"א שהק' מחולין בעזרה וד' רשי' משעת אכילה הרי לא נודע ומאי עקירה שייך בזה: תוס' ד"ה מ"ט ופריך ונוקנינהו בשינוי השם אמנם מר"ה דקאמר שינוי רשות מהני לא מייתי תוס' ראי' דאנן אגזלן גופי' דייני' וה"ה אלוקח קאמר: ומ"מ מ"ש ודוחק לומר דצ"ע מה הוצרכו לזה מנ"ל למק' להק' אמנם כוונתם וכ"ת דהמק' לא מחלק בין שינוי רשות לשינוי השם וכיון דבשינוי רשות לא הוה לעולא מצוה הבא בעבירה א"כ לי' לעולא וע"ז כ' דזה דוחק דלמה לא נחלק: באו"ד לענין ברכה ע' רש"א בב"ק שהק' מהדס הביא המג"א דבריו סי' תרמ"ט ולכאורה אין קו' כ"כ דעכ"פ לא מדכר בברכה שם הדס כ"א מברך על נטילת לולב אבל מסוכה ק' ונ' דתוס' מפ' דמברך היינו המוציא ולא ברכת חלה כ"א אפי' שהפריש חלה הוא מנאץ וע"ז כ' דברכת הנהנין הוא להודות כי לה' הארץ ומלואה וכיון שזה גזל בידו היאיך יוכל לומר כי מאמין לה' הארץ ומלואה: גמ' שלא יאמרו וכו' לכאורה נ"מ ג"כ אפכא בשינוי רשות דמדינא קני לעולא אפי' נודעה כשר ולר"י עכ"פ יאמרו מזבח אוכל גזילות ומ"מ בענין זה הוא שיאמרו לולא הוצרך זה לקרבן לא הי' גוזל וזה וודאי לא שייך כ"א בגזלן עצמו: וע' בכ"מ מה שהק' על הרמב"ם דפסק כר"י ונ' ד' הרמב"ם כ"נ מדבריו בה' לולב דלית לי' מהב"ע כלל וס"ל כתי' ר"י לעולא לר"י במהב"ע פליגי וממילא כיון דהרמב"ם לית לי' מהב"ע שפיר פסק כר"י: בע"ה בענין סקריקין פ' הנזיקין. רשי' כל דלא קטל דקיי"ל תלוהו וזבין יל"ק א"כ ר"ה מתני' אתא לאשמעינן מתני' באונס נפשות לר"ה באונס ממון כמו"ש תוס' ב"ב שם דתלוהו ל"ד: רשי' במתני' ומוקי לה בגמ' ושנה רשי' משנתו כרב דלי' הל' כוותי' ויש ראי' לזה לד' רש"א לקמן דרשי' לא כ' טעם זה כ"א לד' רב: אמנם אי ס"ל לרשי' כר"א משנזיא דרב ושמואל לטעמאי' א"כ לכ"ע בשט"ח סגי אלא דבאחריות ט"ס פליגי: תוס' ד"ה אנן ע' רשב"ם ב"ב שם באגו דמטמרו השדות היו טמונות ומעולם לא פרעו מס' מהם ומשו"ה לא הי' להם דין בעלי' כלל: רשי' ד"ה קמ"ל ודקרקעות לא נ' כוונתו דלכאורה מסתבר כלי"ב דאף בגיטין כשם שכונס בקפיצה כך מוציא ואמנם מאחר דבקרקעות ע"כ מודה בן בתירה דהרי בהדי' קאמר במטלטלין ס"ל ללי"ב דאף בגיטין פליג ובמטלטלין משום כדי חייו תקינו לי' רבנן דזמנין לי' הבנה לרמוז ולקפיצה י"ל הבנה: בע"ה בענין כהן קרא ראשון פ' הנזיקין. עוררני תלמיד א' למה תנא ברישא תרי זמני מפני דרכי שלם וי"ל דבאמת כהן קורא ראשון דאוריי' אלא מפני דרכי שלום אינו רשאי למחול משא"כ לוי ואחריו ישראל כולו מפני דרכי שלום: רשי' כי היכי וכו' כוונת רשי' דכדי שלא יוכל הכהן למחול תקינו שיקרא אחריו לוי ואחריו ישראל ואם ימחול הכהן לישראל לא יוכל הלוי תו לקרות וכד' רבותיו של רשי': ולפ"ז ללוי הי' יכול למחול ולזה פי' רשי' בגמ' להדי' דאפי' ללוי אינו יכול למחול: