ליקוטי חבר בן חיים ז קפ

דבשלמא לחינא אצטריך שפיר מתני' אבל למימר דבאמת ר"מ לי' יותר ממה שהאיש רוצה הא נ' להמק' דוחק ומשני לי' דאעפי"כ ה"ט דר"מ: רשי' ד"ה קבלן וכ' ח"ר דהכא דווקא ס"ל לרשי' דבעי' נשא ונתן ביד משום דבלא"ה ל"ש תן לו ואני קבלן ומ"מ ק' למה צריכה לתמסרנה להאב וכמ"ש רשי' דיו אם הבעל יתפיסה ואז יוכל האב לומר תן לי ואני קבלן וצ"ע: תוס' אלא למ"ד דאי אית לי' י"ל ד' רשי' דבשלמא בבע"ח דמהכי ערב והוא נעשה קבלן ש"מ דטפי קיבל עליו משא"כ בכתובה דערב לא משתעבד ואיהו ע"כ נעשה קבלן אין לקבלן זה כ"א דין ערב לבד: ואי ק' לי הא ק' לי למ"ש רשי' דכולא מלתא דנעשה קבלן בדאי' לי' הוא רק שאם שטפנה נהר ומאי חדית לי' התרצן ל"צ דאשתדיף ואמאי לא ידע מזה המק' ועוד דמ' דהדר ה' מהאי תי' ואמאי ונ' דדחיק לי טובא לאוקמא מתני' כה"ג ותו דדומיא דבע"ח וניזקין תנן והתם אפי' לית לי' משתעבד: והנה מה שהביא מר זוטרא לפ' מתני' הכי נ' דמ' לי' דתנא דמתני' ס"ל כר"מ דכתובה דאוריי' וא"כ מה"ת בעידי' וכמ"ש תוס' במתני' ואמאי איקוה משום יותר עמה שהאיש וכו' אזיבורי' או"ו איתומא קאמר: ובהכי א"ש דלכאורה הו"ל לשנויי כדתק' מר"מ ר"מ לטעמי' דס"ל כתובה דאוריי' או"ו דלמר זוטרא כולא מתני' ס"ל כתובה דאוריי' וזה שהביא לפ' כן: אמר רבינא ת"ש וכו' יל"ד דלמא אי לאו דיותר ממה שהאיש וכו' הוה חשו רבנן לחינא ואפי' מ'תמא הוה בבינוני' ונ' כיון דלגבי יתמי אפי' לנעילת דלת לא חששו יאמרו בע"ח בזיבורי' א"כ לא ק' לן תו ת"ש כתובה בזיבורי' ולמה לן טעמא דיותר ממה שהאיש כלומר דל"ש נעילת דלת הרי גם אי שייך נעילת דלת א"ש דלא עדיפא מבע"ח דדינא בזיבורי': תוס' ד"ה דמדאוריי' י"ל טעמא דאביי ומר זוטרא דבלקוחות כ"ע מודה דאינו גובה שבח וס"ל דלא חילקו חכמים בין יתומים ללקוחות וכן מ' מדמייתי הש"ס פלוגתא דמר זוטרא איתומים ולא אמשעובדים דתנן תחלה ש"מ דבמשעובדים פשיטא: יתומים שאמרו גדולים י"ל דמבעי' לי' אי טעמא דמתני' משום דשעבודא לאו דאוריי' וא"כ י"ל בין בניזקין בין בבע"ח אפי' דיתומים גדולים לא תקנו כ"א מן הזיבורית או דלמא טעמא דמתני' דל"פ בין ניזקין לבע"ח ודווקא ביתומים קטנים וה"ה לבע"ח: במתנה היאיך י"ל דהאי בעי' הוה אם טעם תק"ח אם יבואו הלקוחות לידי פסידא לא יקנו וזה לא שייך במתנה או דלמא דחשו לפסידא דדהו וה"ה במתנה שייך פסידה: בע"ה בענין כתובין וקצובין פ' הנזיקין. תוס' ד"ה לפי שאין כתובין הנה לפמ"ש רשי' על כמאן דכתיבי דבאמת הוו תנאי ב"ד וא"כ מצ"ע הו"ל קלא וא"כ מה לי אם ישנן בעולם או לא: אר"ל לא מבעי' ע' רשב"א ורמב"ן וי"ל דכיון דהק' הש"ס לעולא ממזון ומשני לי' מה דמשני ולא שני לי' משום שאין קצובין ש"מ דלא בעי' קצובין לעולא כך השיב תלמיד א': תוס' ד"ה והא פרנסה י"ל דלר"י בתנאי ב"ד סגי אלא דבמזונות מעיקרא הכי אתקין אבל לר"ת אי קצובין וכתובין בעי ש"מ דכתיבה גמירה בעי': מפני שהוא בבע"ח הנה לכל מ"ד בע"פ אינה גובה ממשועבדי' הי"ל להק' למאי דס"ד דלא מיירי בקנו מידי ונ' דידע הש"ס די"ל התם טעמא משום שטרי פסיקתא אלא דמ' לי' אם בכתובין ממש מ' משוה כתובין וקצובין כ"ש דאמירה דהתם ל"מ וכמו שפי' הלח"מ בה' מכירה פי' א' ד' הראב"ד עיי"ש: תוס' ד"ה אר"י וי"ל דר"ח כאביי ס"ל דמתני' ר' ישמאל וא"כ האי תיקון עולם שלא אליבא דהל' וה"ה בסיפא נימא ר' חנינא מתני' ת"ק דר' יוסי ואנן כר' יוסי קיי"ל: סוגי' דהמוצא מציאה לא ישבע מפני: פי' רשי' אכולהו קאי מבואר מדבריו דל"ג כ"א לבסוף מפני תה"ע ולפנינו הגיה בפי' המשנה תה"ע ונ' דל"מ אי שיעבודא לאו דאוריי' א"כ בכל הנך דרישא אינה גובה כ"א מדרבנן ממשועבדי' ומיתומים ובסיפא דמיירי במודה במקצת ובשטענו כמ"ש כל המפ' הו"ל דאוריי' ולהכי אתניי' בפ"ע ואפי' או שעבודא דאוריי' ג"כ לא ק' דרישא אתי' גם כראב"י ובסיפא ראב"י חולק דהיינו ד' רשי' לקמן: רשי' תנ"ה ל"ג ור"י דאשמעינן אם הך בבא היינו דל"ת דווקא אי בעי' כופר הכל לא אמרינן דהוה העזה אבל החזרתי נאמן קמ"ל דאינו נאמן: