ליקוטי חבר בן חיים ז קעט

דד' הרמב"ם כ"ז שלא חזר ישראל ולקחה באמת יש קנין צ"ע דהרי כ' הרמב' דאם לקה ישראל הפירות תלושין מן הגוי ומרחן חייבי' מה"ת במעשר וצ"ע: השמים שמים לד' נ' דנקט גם האי קרא דלא תימא דקרא והארץ נתן לבני אדם בחו"ל מיירי אמנם מדכ' השמים שמים לד' ש"מ דחוץ השמים הכל כל הארץ נתן לבני אדם: והנה בדר"א נ' דגרסי' כי לי הארץ דאלו גרסי' לה' הארץ א"כ גם חו"ל בכלל: גמ' טעמא דהפקיר וכ"ת העכ"פ הפקירן לשם פאה והתי' דהפקר לעניים קיי"ל אינו הפקר אלא דבלקט שו"פ התורה אפקרינהו וכיון דהגוי פטור מלקט שו"פ הפקירו לעניי' לאו הפקר: רשי' ד"ה חייבות בא ליישב למה לא פריך הש"ס מהא דאמרי' כאן חייבת במעשר הרי לרבה דיגון נכרי פוטר לזהכ' רשי' דמיירי שמירחו ישראל: ובענין קו' רש"א למה לא נקט בקיצור נ' דרבותא קמ"ל אף דגדל מתחלה ברשות גוי וגדל לבסוף ברשות גוי מ"מ כיון שגדל שליש ביד ישראל חייבת: תוס' ד"ה טבל וחולין נ' ד' רשי' דבאמת ר"י ורב אסי בהא פליגו ר"י דס"ל לקוחות הן סבר דאין קנין ואמרי' לגמרי אין זה חלקו המגיעין פי' רשי' במק"א ורב אסי סבר מחצה יורשין דס"ל כר"י דטבל וחולין מעורבין זה בזה ולהכי קאמר מחצה יורשין ומחצה לקוחות: סוגי' קנין פירות תמצא בליקוטי חבר חלק שלישי. הדרן עלך פ' השולח גט לאשתו בעזרת מצור יצוה תמיד לעמו חסדו. ונתחיל לבאר פ' הנזקין שמין להם בעדית בעזר אהבתו לעמו אהבת ידידות רשי' ד"ה וק"ו להקדש וקס"ד בנזקין נמי קאי נ' כוונת רשי' דלמאי דמסקינ' ר"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא וא"כ ליתא להך פרכא מה לבעל חוב וא"כ י"ל ר"ע ס"ל בע"ח שקל בעידית ד"ת: גמ' אילימא דנגחא תורא דידן יל"ד ק"ו תנא בהיזק שדה והש"ס מק' מתיר' אתורא ונ' דמ' להש"ס דר"ע ה"ק בשלמא לדידי דס"ל בדמזיק שיימינ' א"כ ג"כ אם הזיק להקדש דינא הכי אבל לדידך דאמרת בדניזק מאי בדניזק שייך בהקדש אטו להקדש קרקעות יש וכמ"ש רשי' ריש בק' בענין זה וא"כ ע"כ ניזקין דהקדש דאיירי בי' ר"ע היינו תורא לתור': וצריך פי' מאי ק"ו דקאמר ריע ונ' דר"ל לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש: ובאומר הרי עלי מנה י"ל דהק"ו מה להדיוט אינו חייב באמירה גובה מן העידיות הקדש שחייב באמירה לא כ"ש: תוס' ד"ה ועוד מאי קיו ע' רש"א וק"ק דלמא וכו' ונ' דכ"ז דלית לן דר"ש בן מנסיא אין כאן ק"ו דהיינו ק"ו מה הדיוט שאינו משתלם בתם כ"א חצי נזק נוטל מן העידיות הקדש שמשתלם נ"ש לא כ"ש: השו' ר"ש הוא דדריש בב"מ וכו' כיונתו דלהכי הכפיל הש"ס וקאמר ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ולא קאמר בקיצור ר"ש הוא דתניא שלא תק' וכי משום טעמא בעלמא מפיך ריש ממזיק עידיות דידי' דלמא הל' כר' ישמאל וסגי לי' בזבורי' דידי' להכי קאמר דהרי בלא תחבול הו"ל ס' אי' אם ה"ה עשירה ור"ש סמיך אטעמא ואזיל לקולא דדווקא עני' וה"ה בממונא אזיל לחומרא בתר טעמא: וכ' רשיי עוד מפני תיקון עולם כדתני' וכו' כוונתו דהאי בדמזיק שיומי' שייך לתיקון העולם כדתני' בבריי' דמתיירא מזה: מפני הגזלנים פי' דתורה כ' עידיות גבי ובער בשדה וכו' כיוצא בזה או היא גזל שאינו רוצה לשלם לו כלל או הוא חמסן שסבור לשלם לו דבר מועט ומדהתם בדמזיק כי מפני זה מתיירא ה"ה בכל ניזקין אף דל"ד לגמרי וע"ז ק' א"כ גם בב"ח נימא ומ"מ בע"ח בהונוני' וקאמר טעמא אלא שהרשב"א דחזי זה דבע"ח מדאוריי' בזיבורת: תוס' ד"ה וכ"ת י"ל עד"ז דה"ק דלמא לא תקנו בינוני' כשאר בע"ח וכ"ת משום שמא תקניטנו וכמ"ש תוס' א"כ ליתקנו לי' כתיבה מנה ומשני דלתקנו כזו אין שייכות: דשרי אלא מיתמי כגון כתיבת אלמנה נ' דוודאי ידע שפיר דכתיבת גרושה לא עדיף מניזקין דמיתמא בזיבורי' אלא משום דסתם כתובה כתובת אלמנה ובהך שייך חינא קמ"ל דאפ"ה בזיבירי': [ש תוס' דה משום חינא ואמנם הא דמק' שוב מר"מ אף דכבר שני לי' משום חנא מ' כפי' רשי'