ליקוטי חבר בן חיים ז קעח

ומ"ש בסוכת גנבך יש להשיב סוכה שאני דלא בעי' לשמה כלל כ"א לשם צל: וע' בראש דעיקר דקדוק ר"ת דכי היכי דילפי' ס"ת ומזוזה מתפילין ה"נ כל התורה: גר שחזר ע' רש"א דע"כ גם ת"ק כה"ג מיירי דא"כ מאי מקשה שהביא הרי רשב"ג פליג ומ"מ היכי מרומז דמיירי בגוי שכ' לשמה צ"ל דהוא בכלל כתיבא כהלכתן: ומ"מ ל מ"מ אינו מדוקדק: והנה הא דבעי' לשמה בס"ת תפלין ומזוזת נ' דנפקא לן מדכ' קרא בבגדי' כהונה ועשו בגדי קודש לקדשו ש"מ בעי' לשמה ובכלל בגדי כהונה הציץ וילפי' מציץ לתפילין מה ציץ שאין בו אלא הזכרה א' כ' והי' על מצטו שלא יסיח דעתו תפילין שיש בו הזכרת הרבה עאכ"ו וכמו כן יש ללמוד לענין לשמה וא"כ למאן דס"ל תמיד בציץ בא ללמד דאף שאינו על מצחו מרצה ולא ילפי' מציץ לענין היסח הדעת גם לשמה לא נוכל למילף מהתם: תוס' ד"ה עד שיעבדן כדמוכח בהניזקין והרי"ף בה' ס"ת הביא להך דר' אבהו ומזה אני תמה היאיך ד' הר"ן והרמב"ן דהרי"ף פסק כרבנן וצ"ל דס"ל דהרי"ף מחלק בין ס"ת דבעי' לשמה ובתפלין הוא דפליגי רבנן ואמנם מוטב לפ' דהרי"ף כרשב"ג ס"ל ודלא פסק הל' דסמוך עצמו אמ"ש בה' ס"ת לדר' אבהו: ובענין מה שהק' הר"ן אד' רמב"ן אטו שמואל לסוגי' דמנחות כבי"ש י"ל דסוגי' דמנחות ס"ל כהירושלמי סיכה שם דגם לב"ה צריך לנענע מיהת טפח וא"כ לק"מ מבי"ה ובסוכה מ' להש"ס דלא בעי' כלום ולהכי מק' אדשמואל: ריש ריש בתמרי נ' דאביי ס"ל דווקא בשבויי' י"ל דלא לגרבו דהרי ישבו גם זה אבל בספרי' ותפלין אמרי' דמצאן והטעם משום דוחקא דציבורא אמנם התינח אי מייתי חד זוגא אבל מייתי דתפילין וודאי גזלן וחיישי' ללגרבו ואפי' כדי דמי' אין קונין והיינו דקאמר לזלזולא כולא האי: והנה המ"א ה' לולב הביא בשם סמ"ג דגם בד' מינן דינא הכי דצריך ליקח בכדי דמי' וצ"ע דהכא דברים שבקדושה הן ואיכא זלזול משא"כ ד' מונין הרי יכול להיות שכבר י"ל למצוה: בענין המוכר עצמו פ' השולח. והוא ששנה ישנה ושילש נ' דדייק לי' מדכייל תנא עצמו ובניו בחדא מחתא דבניו ע"כ בתרי תלת זמני דאל"כ בניו מה חטאו אע"כ משום דאם יפדום יחזור וימכרם א"כ ה"ה בעצמו ג"כ כה"ג דווקא מיירי: מאי אעיבוד לכו יל"ד מאין פשיטא לרב הונא דגבאו בחובו אין פודין הרי לענין מוכר עבדו אמרי' גבאו בחובו לא יצא לחירות ובעי' לוה עלי' דווקא ונ' דלמסקנא דרגילי דעבידי הכי הוה כלוה עלי' ור' אבא הו"מ להק' לו הכי אלא דעדיפא מני' מק' ובתי' גם זה מתורץ: משום קלקול יל"ד דלמא בבני' ה"ט דאנהו לא פשעו מידי אא"כ גם בחיי אביהן הו"ל לפדותן וכ"ת יחזור וימכרם עכ"פ לאחר שגדלו נפדם דלא יניחו להמכר עצמן אע"כ משום קלקולא וכ"ת הא והא איתא לזה קאמר וכ"ש קטלא דשקול כהני תרי טעמא בהדדי: ברשי' סמי אפקורס צ"ל סמי מומר ועיי"ש בע"א וסוגי' דהכי דאוכל נבילות להכעיס מין הוה: וי"ל לפמ"ש הר"ן בריש חולין דשלא לתיאבון עדן לא מקרי להכעיס א"כ מנ"ל דהאי דלהכעיס אכל ואפשר דמ"מ אין הציבור מחויבין לפדותא דאמרי' וודאי להכעייס אכל: אמנם למ"ש תוס' בע"א שם דנבילות תרי זמנו וודאי להכעיס עיי"ש א"כ ה"נ מיירי שאכל נבילות כמה זמני ולק"מ: בענין המוכר שדהו לגוי פ' השולח מפני תיקון העולם הנה למ"ד אין קנין מתרץ רשי' לקמן למה במעשרות לא תקנו אמנם למ"ד יש קנין נ' הטעם דלא ליתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כי יסברו שתבואות גוי חייב מן הדין: וגי' הרמב' חזר ולקחה וביאר הרמב"ן בחי' דר"ל דאף דלקחה אחר שנתבשלו הפירות ביד גוי מביא ביכורים ממילא א"ש לר"א דמפני תיקון העולם הוא דמביא וזה כוונת הראב"ד שהגי' בה' ביכורים דעת הרמב' דר"ל אם כולה ביד גוי אמנם הרמב' בה' תרומות פי' המשנה ע"ד אחר כי הכוונה דס"ד הגוי קנאו ואם הישראל חוזר ולקחו ליהוי ככיבוש יחיד קמ"ל והביא דבריו התוי"ט במשניות פה ואמנם מ"ש הכ"מ