ליקוטי חבר בן חיים ז קעז

במו"ק אי לפדותו א"כ מה דמיון יש בזה לצורם בכור התם אסרו רבנן הבכור משא"כ הכא לירד לנכסיו מהי"ת ולזה פי' דאשעבוד אם ברח קאי מ"מ בשמעתין לא מ' לי' לרשי' לפי כן דל' יצא לחירות דתנן במתני' מ' דמיד יצא לחירות וכ"מ קצת בעובדא דרבינא לעיל דלכאורה מאי מק' על רבינא דלמא ס"ל לרבינא לא קנסו בנו אחריו אלא שיש להשיב א"כ ישתעבדו בהם ג"כ: ניטייבה ד' רשי' בשמעתין ניטייבה דאורייתא ובמו"ק כ' דהוה דרבנן ונ' דק' לי' לרשי' במו"ק דמד' אביי ממ' דבדאוריי' קנסי' ואי ניטייבה דאוריי' הרי מוכח דגם בדאוריי' לא קנסי': וד' רשי' בשמעתין דעיקר רבותא דאביי דל"ת כיון דחייבו חכמי' על היזק שאי"נ א"כ הו"ל כהיזק ניכר ואינו בכלל קנסא קמ"ל אביי דמ"מ הו"ל רק קנסא: ודנקט אביי טימא טהרות י"ל לדיוקא נקט דווקא בטהרות דלא עבר אי' דאוריי' אבל בתרומה דמה"ת אסור לטמאותה חייב וצ"ע: בענין המוכר עבדו לחו"ל פ' השולח רשי' ד"ה לאנטוכי פי' כן למסקנא דמיירי דאי' לי' ביתא בא"י דשפיר שייך למימר דדעתו לחזור: תיבעי למ"ד הדין עמה ודקדק הלח"מ למה כ' הרמב' משום דקני לה לגופא הרי הרמב' פסק כמ"ד הדין עמה אבל באמת לק"מ דהיינו הדין עמה דקני לה לגופא: ונ"מ מאיבעי' זו אף דא"צ העבד לצאת לחו"ל מ"ת יכול למכרו כאן לאחר משא"כ אם הנשואין הוה מכירה כבר יצא לחירות: לסורי' ע' רשי' ותימא בעיני על הרמב' שכ' המוכר עבדו לסורי' אפי' לנכרי ומאי אפי' דקאמר וצ"ע: רשי' ד"ה ולא ידענא ויל"ד כיון דמעות מתנה משום דאמרי' אדם יודע א"כ מעות גם מטלטלין ליהוי מתנה וצ"ל דמ"מ כיון דאין המכירה מכירה כלל ל"ש אדם יודע דהרי לרב הוה מכירה אף דיוצאת מיד וע"ד שכ' תוס' לקמן: גמ' מידי דהוה אמקדש אחותו ומ"מ גם ממקדש אחותו לא מצי רב ענן למפשט דמאן מפיס דלמא מוכר עבדו הוא דמדמה שמואל למקדש אחותו: גמ' ואי לא מפקנא לי' מנך ד' הרמב' דאינו יכול למוכרו ג"כ ולא ביארו המפ' טעמו אבל באמת סמוך לו שם כ' הרמב' מדכ' לו תונו ש"מ דינו כגר ואי רבו רשאי למוכרו היאיך אמרה תורה דינו כגר: הא דחוורא כריסי' י"ל ע"ד מליצה בהמתן של צדיקים אינם אוכלי' איסורי' כחמדי' דר"פ בן יאיר וחוור היינו טהור כשלג ילבינו וא"ל אביי שינסו במאכל איסור ויראו כי הוא חמורו של אביי: בענין פודין השוביין. תוס' ד"ה דלא לגרבו ואמנם רשי' בכתובות שם ד' אחרת עמו דטעמא דרשב"ג משום שלא ירגילו להעלות בדמי' ונ"מ דמשום לגרבו א"כ לשבויא דלאחר מיכן הוא דעבדה תקנתא א"פ וא"כ ה"ד על הציבור אבל על עצמו אינו מחייב מספק הבא לאחר מכאן להשאר ביד גוי' אבל לרשב"ג דתקנת שבויי' השבויי' עמו עכשיו עשו א"כ גם על עצמו גזרו ויע"ל לד' רשי' דרשב"ג לטעמא דגם במבריחים ס"ל עיקר תקנא משום שבויי' דעכשו: בענין לוקחי' ספרי' וכו' רשי' ד"ה מין וצ"ע מה ענין זה לע"א וע' בר"ן וכן פי' רשי' בפ"ק דחולין מין אדוק בע"א: רשי' ד"ה נמצאו קורין בו דהו"ל ס"ס וי"ל דהני ב' לשני פליגו אי בעי' ס"ס יכול להתהפך או לא דלי"ק ס"ל דבעי' יכול להתהפך ואין כאן ס"ס ולי"ב ס"ל לא בעי' אבל למאי דס"ל לש"ך וע' בש"ך בכללי ס"ס מ"ש בזה דהיכא דע"כ ספק אחד מתחילין בו לכ"ע לא בעי' יכול להתהפך ליתא למ"ש דגם הכא לפ"ז לא בעי' יכול להתהפך וצ"ל דטעמא דלי"ק משום דס"ל כשמואל בע"א לא סמכי' ס"ס: ואפשר דמה"ט פ' הרמב' כא"ל קורין בו דק"ל גם בע"א מהני ס"ס: ואמנם נ' טעם הרמב' דפשטא דמתני' מ' כן הלא מסתבר שיקנה בכדי דמיהן גנב וכ"כ הכ"מ שם: תוס' דה' א"ל נ' דגם רשי' מודו לסברת תוס' אלא ד"מ לרשי' תינח לענין ישנו בקשירה משא"כ לענין מין לא מסתבר למיזל בתר רוב אי לאו משום ס"ס: תוס' ד"ה כל שישנו בקשירה דאוגדת לולב לאו לדינא קאמרי דהרי קיי"ל לולב א"צ אגד כ"א למ"ד צריך אגד: