ליקוטי חבר בן חיים ז קעה

גמ' מעוקב גט שחרור אוכל בתרומה נ' דהך איבעי' ע"ד את"ל דוודאי אם י"ל קנס דקרוי אדון פשיטא שאוכל בתרומה אבל אם אין לו קנס לפי שאינו קרוי אדון לענין תרומה מאי מקרי קנין כספו או לא וא"כ לפי מה דס"ל להרמב' בכמה מקומות באת"ל בעי' קמא נפשטה הוה א"ש דפסק כאן בפשיטות בה' נזקי ממון דאין לו קנס אלא דמ"מ הסתירה מחובל ומזיק שהק' ה"ה ק': והנה מ"ש ה"ה דבחציו עבד לא משכחת למשנה אחרונה להאי דינא דנותן חצי קנס אגב שטפא כ"כ דמשכחת לה בעבד של קטן: וע' בר"ן מ"ש דבחו"ל גריע מבא"י משום דבעי' ב"ד סמוכי' שיודה בפני וליכא בחו"ל צריך להסביר דלכאורה באיכא עדי' ל"מ הודאה ואי ליכא עדי' וכי מהימן העבד שהפי' לו רבו שנו הרי כל עבד יעשה כן ויקח לו א' משניו ויאמר רבו הפילו וצ"ל דמיירי שהרב הודה שהוא אמת ובחו"ל ההודאה ל"מ לטיבותי' דרב כלל: והא דלא איבעי' הש"ס אי מותר בשפחה ל"מ לרשי' דמפ' לעיל בדאמימר אין לו תקנה לא בשפחה ולא בב"ח ידעי' דאסור בשפחה דע"כ ליתא לדאמימר אלא דאמרי' י"ל תקנה דהייני ע"י שחרור אבל במה שאוסר בשפחה ליכא מאן דפליג עלי' ולד' תוס' שנחלקו על רשי' פשיטא דמותר בשפחת וכ"ת מהיכן פשיטא י"ל דכ' לא יהי' קדש בבני ישראל ועדין לאו בני ישראל מקריי': תוס' ד"ה מעוכב גט שחרור בסו"ד ע' רש"ל ורש"א וד' רש"א צ"ע דהרי אמרי' בירושלמי סוף תרומות דעבד כהן שיש לישראל בו חלק כ"ש אסור לאכול בתרומה וילפי' מקרא והיאיך יעלה ע"ד דחציו בן חורין יאכל בתרומה: ויש להליץ קצת בעד ד' תוס' דלאכול וודאי לא אבעי לן כ"א אם נותנין לו חלק בגורן משום קנין כספו של כהן והוא ימכור החלק לכהני' וצ"ע: בע"ח בענין עמד שמכרו רבו לקנס פ' השולח. יל"ד מה ענין זה לכאן באמצע סוגי' דח"ע וחב"ח ונ' דאסוגי' דלעיל קאי דמבעי' לן מעוכב גט שחרור י"ל קנס או לא ומבעי' לי' ע"ד את"ל י"ל קנס יכול רבו למררו לקנס או לא וא"כ י"ל בשאר עבד שמכרו לקנס וודאי דמי לדקל לפירותיו אבל האי עבד שאין לו בגופו כלום מאי מי שייך גבי דקל לפירותיו או לא ומיושב קו' הרשב"א הרי יוכל למכרו בתורת שיתף כיון דאין לו בו כ"א קנס מאי תורת שותף שייך וכן מיושב קו' תוס' לקמן הרי עכ"פ יוכל למכרו לגמרי דהש"ס ה"ק דבריי' מיירי במעוכב גט שחרור וס"ל להאי תנא די"ל קנס וגם אוכל בתרומה ומ"מ מכירה חוץ לקנע לא שייך בי' וא"ל דלמא גם און לו קנס ס"ל להאי תנא לא היא כיין דאוכל בתרומה וודאי גם קנס י"ל: אמנם רשי' נ' דיישב קו' הרשב"א ע"ד אחר שכ' מכור לקנס כוונתו דאם מכרו בתורת שיתף הרי עכ"פ יש לו קנין בגוף העבד ג"כ לענין מציאה ויד עבד כיד רבו וא"כ פשיטא שיכול למוכרו: וכ' עוד רשי' מכרי לאחר נ' דק' לרשי' מאחר דאמרי' לעיל נגחו יום של רבו לרבו והתם ע"כ ג"כ כעין מכר הוה דיום זה מכר זה לזה ומאי מבעי' להש"ס אע"כ התם מטעם שיירא אתינן עלה ושיורא גם רבנן מודו דמשיור פירות לעצמו ומוכר הדקל והכא לאחר הוא דקמבעי' לן: קנין כסף שאינו שוה כלום ויל"ר ולמאי קנאו ואין לומר שנעשה תחתיו מוכה שחין ואטו משו"ה ס"ד שלא יהא רשאי מכאן ואילך לאכול בתרומה וצ"ל שנפל לו מאבי אמו ישראל: גמ' מנוול ומוכה שחין מנוול לא חזו לשמש בבית אבל בשדה יכול לעבוד ומוכה שחין בשדה אינו ראוי אבל בבית למלאכה קלה ראוי לכך אצטריך תרווי': מי יימר מי יימר כ' רשב"א דמשום דאיכא תרי מי יימר מקרי לא עבידי דאתי' ויש להביא ראי' מלאחר שנתגייר וכו' דשייך ג"כ חד מי יימר ומ"מ ס"ל לר"מ אדם מקנה: בענין קידושי ח"ע וחב"ח. הנה רבא ורבה בר"ה לקמן נקטי למלתיי' בשפחה שחב"ח דשייך גם למשנה אחרונה ואמנם הש"ס נקט למלתי' בעבד משום דבעי למימר תרתי חדא דתהא מקודשת וחדא דלא תהא ובשפחה ל"ל כ"א חדא דהיינו חצי אשה: ואמנם על ד' הרא"ש יש להק' שכ' דבחצי שפחה קיי"ל דמקודשת ואמאי כ' דבח"ע לא אפשטא דאי אמרי' הך סברא התם שייר בקנינו גם ח"ע נפשיט ואמנם למ"ש הראש לקמן דגם בחצי'