ליקוטי חבר בן חיים ז קעד

גמ' והפדה לא נפדתה הק' המשנה למלך פ"ב מה' קרבן פסח דלמא קרא מיירי בעבד של שני שותפון דלכ"ע יכול לשחרר חציו והשיב א' מן התלמידי' א"כ ל' פדיון דכ' רחמנא ל"ל הרי גם בשטר יכול השותף לשחררו: רשי' ד"ה מה אשה לחצאין לא כוונת דבריו דאין זה דומה לעבד של ב' שותפין דעכ"פ מרבו לא נתגרש לחצאין: גמ' רישא ד"ה וסיפא רבי יל"ד והיאיך לא נחית המק' לד' רב אשי דכולא רבי היא ונ' דק' לי' למק' אי כולא רבי לאשמעי' שטר וכסף ממילא ידעי' אלא ע"כ רישא ד"ה ורב אשי מתרץ דרבי גופא הוא תנא דהך בריי' ואשמעי' תחלה דרשא דכסף ובתר הכי יליף שטר מכסף: אלא לרב יוסף ויל"ד הך קו' הו"ל להש"ס להקדים מקמי דמק' מבריי' ונ' דלכאורה א"צ לאוקמי בעבד של ב' שותפין כ"א אם בעבד של גר עם ישראל ומת הגרויצא חציו לחירות אלא דלאבא שאול דס"ל ברשות אחרי' עליו אינו יוצא לחירות י"ל ג"כ דזכה בו ישראל השני וא"כ מאחר דטעמא דרבנן משום דגמרי לה מאשה מ' להש"ס דס"ל כאבא שאול ולהכי מק' ומשני לי דבשני שותפין גם רבנן מודו וכפי' רשי': תוס' ד"ה בעבד של שני שותפין ע' רש"ל ורש"א וד' רשא ק' להולמון דנימא דר"א לית לי' הך מתני' דתני לה בעדיות בהדי כולהו דחזרו ב"ה להורות כב"ש ומ"מ בד' רש"א יש להסביר ד' תוס' דיל"ד לאיזו ענין הזכירו בקו' הך דאמימר אלא דר"ל דלא תימא דלמא ר"א לית לי' מתני' א"כ היאיך מוקי הש"ס דאמימר כר"א אטו אמימר ג"כ לית לי' מתני': ומ"ש עוד רש"א להק' מר"א אר"א דלקמן י"ל דהתם קרא דריש ר"א דלא כ' לחפשי יצא כ"א ישלחנו מ' דשלוח מיהת בעי משא"כ הא דאר"א דבעי' מיוחד לו מה חילוק שייך בין שן ועין לשטר: וגם ד' רש"ל מ"ש דאי לאו תי' תוס' הייתי אומר אפכא דלא גוף ולאו פירות עדיף והרי בנכסי מלוג דאמימר ג"כ לאו גוף ולא פירות וכן המוכר עבדו ע"מ שישמשנו כה"ג אלא דבקו' ס"ל לתוס' דה"ה שאר שותפות אבל למימר דווקא שאר שותפות אי אפשר: בשאר דיני חציו עבד וחב"ח. אבל שחרר ומכר חציו ע' רשי' בא ליישב דל"ת דמיירי במכר אח"כ כפשטא דמתני' דלשני' לא מ' כ"א מכר קודם או בב"א ונ' דעיקר רבותא דרבה לענין ב"א דס"ד כיון שהי' יכולת בידו לשחררו כלו הו"ל שיור קמ"ל: ויע"ל דרבה לטעמי' דס"ל כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וסד"א דכיון דמכר בתר הכי ל"מ גם בב"א ל"מ קמ"ל כמ"ש רבא שמואל וז"כ ד' הרי"ף שהשמיט להך דרבה דמ' לי' דרבה לטעמי' הוא דאשמעי' חידוש אבל גוף הדין פשיטא: ותניא אידך יל"ד למאי דלא מייתי עדן סיפא אמאי לא אסיק אדעתי' דכלן בשטר א' ונ' דאי בשטר א' למאי נ"מ נקט הענין בכל נכסי לינקוט אין שני עבדי' משתחררין בגט א' או"ו בשני שטרות מיירי: רשי' לא יצא בן חורין דלא פלגי' דיבורא יל"ד למה לא מפרשי' משום כרות גיטא ואף דכ' תוס' דהאי רב אשי אליבא דר"נ קאמר בהמביא קמא שם מ"מ למה לא נפ' ג"כ לדידן ואולי ד' רשי' דאי משום כרות גיטא גם בשחרור שני עבדי' בבת אחת לא מקרי כרות גיטא וצ"ע: יום של רבו נ' דק' להו דלמה לבי"ה למימר עובד רשו יום א' או"ו ההאי יומא עבד הוא לכל מילי ומ"ז מק' הש"ס א"כ שפחה נמי ומתרץ לענין ממון תקנו ולא לענין אי': בשהכהו אדם ר"ל בכל יום נותן השבת למי שהוא וקמ"ל לאפוקי מאביי ולמאן דגרס נגחו שיר קמ"ל לאפוקי מדרבא: בענין מעכב גט שחרור. הא דלא בעי לענין חבלה דחבלה וודאי אי' לי' אלא דיש להסתפק למאן וא"כ גובין בהרשאה משא"כ קנס איבעי לי' אם יש לו כלל וזה כוונת הש"ס לקמן ואי אמרת י"ל קנס וקנס לרבו כלומר להכי בקנח איבעי' לן: הפל שנו כ' רמב"ן י"א לאמר שעמד בדין ולאו מלתא נ' כוונתו דלמ"ד א"צ גט שחרור א"כ כשעמד בדין הו"ל בן חורין ופשיטא שנותן לו דמי עינו: וכזה יש להשיב ג"כ על ד' הכ"מ ד"ה מעבדי' שכ' דמ"ש הרמב"ם שם שנותן לו דמי עינו ר"ל לאחר שכ' לו גט שחרור וק' ג"כ פשיטא הרי ישראל גמור הוא: