ליקוטי חבר בן חיים ז קעא

שאני היינו שאחרי' יאמרו קדשה וכמ"ש רש"א דא"כ מאי אילמא ותו לק"מ: והנה המג"א סי' צ' הק' על הרמב"ן דמפי עיקר העשה דווקא אם היא לטובת העבד א"כ מאי מק' הש"ס בברכות מהב"ע ונ' לד' הרמב"ן ע"כ לרבינא הוא דכ' הרמב"ן הכי דס"ל דכל שאינו לטובת העבד ליכא עשה משא"כ לאביי דס"ל משום מלתא דאי' לא ע"כ דלית לי' ד' הרמב"ן וא"כ י"ל לד' הרמב"ן אפכא ממ"ש וסוגי' דברכות לאביי ושפיר מק' וסוגי' דשמעתין כרבינא ולהכי לא מק' מידי: ויל"ד למה לא מק' מדר"א אדר"א דר"א גופי' קאמר חובה וצ"ל די"ל חובה לאפוקי רשות ומ"מ עשה גמור לא הוה וכמ"ש הר"ן לחד תי' ודוגמא לדבר ציצי' מי שאין לו ד' כנפות אינו חייב ואם י"ל ומניח צוצי' קיים מצוה וכן העובד בעבד כנעני קיים מצוה ואם שחררו מ"מ לא ביטל מ"ע ואמנם ר"י דקאמר בהדי' עובר בעשה אליבי' שפיר פריך ובזה א"ש דלא קאמר ר"י ה"ל כר"ע דאכתי לא הוה ידענא דעובר בעשה דר"ע חובה קאמר ויל"פ כמ"ש: בענין המקדיש עבדו פ' השולח. תוס' ד"ה גופי' לא אקדיש בסו"ד ועוד מ"ש עבדי' ומ"ש כנעני' י"ל לד' רשי' דעיקר קו' ארב לא הוה מהך בריי' כ"א מקרא וכמ"ש רשי' וכיון דרב מוקי לקרא בדמיו עלי תו ל"ק מקרא מידו ובריי' דנקט עבדי' הכנעני' באמת פליגו אדרב: והרמב"ן הק' מאי מק' הש"ס מהקדיש נכסיו התם שאני דאמר כל נכסיו ומודה רב ונ' דלמ"ש רשי' דלרב הו"ל כמתפיס תמימי' וא"כ אם היו בתוך הנכסים תממי' הרי הן למזבח והאי עבד מ"ש ונ' דהאי מק' דמק' בתר הכי ממקדיש עבדו עושה ואוכל ל"ל הך סברא דמתפיס תמימי' וס"ל טעמא דרב משום דמס' מאי קאמר ואסרינן לי' מס' בשפחה ומצרכי לי' גט שחרור לבת חורין ואמנם בנכסיו מודה רב דדומי' דנכסיו קאמר וכקו' הרמב"ן ולא ק' כ"א ממקדיש עבדו: תוס' ד"ה אין הגזברי' וכד' השיב הרמב' לחכמי לוניל ע' במגדל עז פ"ו מה' ערכין ולד' רשי' נ' דהגזברי' הם רק אפיטרופסין של הקדש ולא ההקדש עצמו ואין יכולין לשחרר משא"כ הקונה הוא כיד הקדש עצמו: אי הכי אדמפלגי ע' חי' רשב"א ויש ליישב דבס"ד ס"ל לרשב"ג עבדי כמקרקע ושמא דווקא קאמר ולאחר גזיזה דהוה לי' תלוש ולק"מ משא"כ מאי דס"ל כמטלטלי שפיר פריך א"ה לפלגו בגופי': תוס' ד"ה קטני' ובקידושין לכאורה לפי' ר"ת שם הראי' משום דבקטן בן דעת אבא שאול מודה לרבנן: בסו"ד דעת אחרת וכו' ומ"מ בעי צרור וזורקו דאל"כ ק' מזכין לגדול: גמ' תה אשה ע' ח"ר י"ל לד' רשי' מדלא פי' רבי אי אף בגדול קאמר בשלמא אי ס"ל כאבא שאול דבאמת קטן מותר בשפחה א"כ יחמיר א' כרבנן ל"ל בה אבל אי ס"ל כרבנן דקטן אסור בשפחה הו"ל לפ' דלמא איכא דסבר כאבא שאול ויהא עבד מותר בשפחה או"ו כאבא שאול סבר ודחה הש"ס דכיון דמאשה יליף ממילא ידעי' כרבנן דבין גדול בין קטן ולא אצטריך לפ': דאמימר ק' ולא קאמר תיובתא די"ל דווקא כשהמתיר עצמה מפקיע שייך דומיא דאשה משא"כ בהפקר שעיקר ההפקר הי' עי' הפקר י"ל דבלא"ה אין זה דומיא דאשה: בענין שאר דיני עבד פ' השולח. הב"א הרא"ש ראי' דעבד שהשיאו רבו אשה אפי' לא כ' לו גט שחרור מותר בבת חורין מר"מ דאמר מקודשת והק' הק"נ הא לר"מ השטר קידושין בו ל' שחרור וע"ש מ"ש לתרץ ונ' דמד' המק' דהוה ס"ל דטעמא דר"מ משום דכבר שחררה הוא דק' לי' להראש דעכ"פ היאיך קאמר ר"מ מקודשת אס"ד דבעי' שטר שחרור: וע' בק"נ שם שהק' למה בעי' השיאו דווקא לעבד אי אפי' קידש לו אשה נמי דעכ"פ אין רגילות לעבד לקדש וק' לפי הבנת הק"נ הרי בלא"ה בקידושין הוה ברכה לבטלה דל"ש התם הא דמ"ע שהז"ג כיון דלאו בר קידושין הוא ותו מאי מק' הש"ס מקידושין לנישואין אע"כ השיאו ל"ד ה"ה קידוש לו אשה: בשאר דיני עבד פ' השולח א"ל ר' אמי ור' אסי וכו' וי"ל דטעמא דר"י דעכ"פ כיון דאל ישתעבדו בה אין יכולין לכופה שתנשא לעבד שהרי גם זה בכלל שעבוד דהרי קראה התורה