ליקוטי חבר בן חיים ז יז

חסרה אלול תשרי חשון כסליו טבת שבט שניים חסרים וא' תלא א"כ תשרי חשון כסליו טבת שבט אדר ובשנה מעוברת כסדרן תשרי חשון כסליו טבת שבט אדר ולק"מ אמנם לדידי' ק' בהיפך להפוסקים דס"ל וסת הסירוג מאי פרך אדרבא כיונה קבעי לה וסת ומפני כן הוצרך להגיה הבריית' הו' יותר ראוי' להיות דיה שעתה בוסת הפלגה מוסת החדש דכמה דיעות על הך שיפורא גרם וא"כ דילמא בריי' כרבנן והך לא מבעי כוונה ליום החודש דהו"ל וסת החודש בסירוג דלא חיי' לי' רבנן אלא אפי' פחתה והותירה פי' שהי' פחתה והותירה להשלים לימי החודש אותן החסרים או מלאים יותר כדי שעי"ז יתכונו הפלגות בימים שוים ואפ"ה ס"ל לרבנן מטמא מעל"ע וראיי' ברורה ממ"ס ע"ז ע"א כדשיימי' בי ארבע מכ"ש לרמב"ם פ"ח ממכירה ה"ל ח' עיי' הזה שם ועיי' ש"ע ח"מ סי' ר"ו וק"ל שוב מצאתי מ"ש בזה בתומים בת"כ סי' קכ"ו: כדאי הו' ר"א לסמוך עלי' בשעת הדחק היינו שעת בצורת א"כ בהא אפי' לרבנן דיה שעתה ומשום כן פי' פי' אחר ע"ש וק' לאמרו דא"כ דברייתא ראשונה אמרה שעת הדחק הי' ומפרשינן הכי דמי שעת הדחק ה"נ הו"ל לפרש כן בבריית' שניי' אע"כ דא ודא אחת הי' ולענין קו' תוס' י"ל דהא בלאה"נ צריך להבין בשלומא רבי סמך על ר"א בשעת הדחק מיהת אבל רבנן דאמרו לו אין שעת הדחק ראיי' הלא כעובדי דהיתלי לא הי' מחלוקת כדבר זה ועל מי סמכו להתיר בשעת הדחק כדאשכחן נמי פ' הערל גבי חטאות טמאות בטהורות להפסיד מרובה דלא לשתמט לאשמעין בשום מקום דבר זה אע"כ האמת כך הוא דעובדא דהיתלי דהי' בימי רבותיו של ר"א ורבנן אז עדיין לא אפסק הלכתא לא כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן ולא כרבנן דמצרכי מעל"ע ומשו"ה הקילו אז בהתלי וסמכו בשעת הדחק על שמאי ולא משום שהי' מפסקת ג' עונות והשתא לק"מ קו' תוס' דאותו הדחק ממש שסמכו עלי' בהיתלי למעבד כשמאי נגד רבים כיון דעדיין לא אתמר הלכתא כמאן על אותו דחק ממש סמך ג"כ רבי אעפ"י שבימי רבי כבר אפסק הלכתא דלא כשמאי מ"מ כיון שהפסיקה ג' עונות סמך על ר"א בשעת הדחק ולא הי' צריך לפרש שעת הדחק ה"ד שעת הדחק דכבר פי' לעיל כבריית' ראשונה דעל דחק דבצורת או אפי' בטהרות סומכי' על היחיד במקום רבים וא"ש ובזה נ"ל לישב נמי רמ"א בש"ע בח"מ סי' כ"ה בשם תשובות רשב"א והאריך בזה בש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בפסק על הוראת או"ה דאפי' בדרבנן אין סומכין על היחיד במקום רבים אא"כ הו' דחק והפסד מרובה והא"ש דאל"כ אכתי ת"ק אמאי אעובדא דהתלי עבדו בה עובדא אפי' לכתחי' ואילו רבי לאחר שנזכר קאמר אבל לכתחילה לא הי' עביד כותי' אפי' בשעת הדחק אע"כ שעת הדחק לא מהני בלא צירף סברא ג"כ או הפסד מרובה ויהא כתרי לישנא דש"ס שיהא שעת בצורת וגם אפיש בטהרות ולכן בעובדו' דהיתלי' נהי' דלא הו' אלא חד מינייה' מ"מ מצורף לזה הי' ג"כ עברו עלי' ג' עונות ס"ל מלבד שסמכו על שמאי דכל הנשים דיון שעתן מ"מ עונה נוסיף הי' מפסקת ג' עונות ג"כ וגם כשעת הדחק נמי הי' משא"כ בעובדא דרבי לא הי' אלא שעת הדחק לכן אי לאו דסבר עבד עובדא כר"א ומפני כבודו של רבי להדר עובדא לולי כן לא הי' עושה מעשה כר"א אפי' בשעת הדחק כיון דליכא הפסד מרובה ג"כ והנה שם הקשה הש"ך על דעת הב"ח ברשב"א הנ"ל דאפילו דסמכינן איחד במקום רבים בשעת הדחק והפ"מ הק' הא רשב"א יליף משמעתן ושמעתן מעל"ע דרבנן בעלמא הי' גם צריך להבין אי יהבי' לי בדאוריי' סמכי' איחיד נגד רבים בשעת הדחק והפ"מ א"כ הי' לן להקל בדרבנן טפי יותר והו' השוה מדותא וי"ל כי לכאורה לפי מה דקייל"ן דכל מה שרגיל לנהוג כן משום סייג ופרישות הו"ל נדר דאוריי' ועובר מה"ת על לא יתל דברו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רי"ד וא"כ חזרו כל איסורא דרבנן איסור' דאוריי' אלא כל מה שאנו מקילין בדרבנן הייני משום דמעיקרא אדעתא דהכי קבלו עלייהו וא"כ הכי לעינון יחיד החולק על הרבים לא שייך בזה מעיקרא הכי קבלו עלייהו אע"כ משום דבדאוריי' נמי דינה הכי דיכול לסמוך עלה בשעת הדחק והפ"מ והא"ש הי' דעבדו לכתחילה עובדא שם בהיתלי הייני משום דעדיין לא אפסק הלכתא כשמאי ועדיין לא הו' נדר דאוריי' משא"כ בימי רבי שכבר קבלו עליהם חומרת מעל"ע אלא עתה נולד ספק ממקום אחר דלר"א כל אשה שעברה עליה ג' עונות לא הו' בכלל תקנת חכמים ולרבנן הו' בכלל והו"ל ספק דאוריי' ולא סמכי' אלא כבר עובד עובדא ושעת הדחק או צירוף סברא אחרת והא"ש דבזה"ז כל איסורא דרבנן כבר קבלנו עלינו והו"ל כדאוריי' ובעי לעולם בין בדאוריי' בין בדרבנן שעת הדחק והפ"מ ומה שתמה עוד הש"ך הא רובא דאוריי' ואפי' עיר הנדחת נעשית עפ"י רוב אנשים ואין לך הפסד גדיל מזה ולפענ"ד משם ראיי' דקחזינן עיר הנדחת נדונית עפ"י הרב ש"מ דאפי' בכה"ג אזלי' בתר רוב וא"כ מ"ט לא ניזל בתר רוב בסנהדרין דרובא מחייב בעי הטיי' על פי' שניים אבל עפ"י אחד לא