ליקוטי חבר בן חיים ז טז

יותר מפ"ט יום לא י"ה ויום צ' הו' יום הראוי' מעונה הרבעית נמצא שכבר עברו ג' ראיות ולא ראתה ונעקר עונה בינונית שלה ולא תחוש תו לעונה בינונית בחודש הבא ולזה לא צריכה להזכיר ימים הנמשכים אחר יום התשעי' דהא ממילא לא יהא עונה בינונית עד אחר ל' יום מיום ה"צ הלזה וק"ל ובזה הי' נ"ל לישב גם קצת הפוסקי' שהביאו הך דבתולה שהיגיע זמנה לראות ועברו עליה ג' עונות והק' עליהם הא הייני' לר"א ואנן לא קייל"ן כותי' ועמ"ש כ"מ בזה ולפי הכ"ל דודאי לפמ"ש הפוסקי' צ' יום ועברו עליה ג' ראייות כו"ע לא פליגא דדיה שעתה רק רבנן פליגא במתניתן על ר"א הייני משום שהפריז על המדה וסגי לי' בחזקה של ב"פ אפילו לכל הכלים ומשו"ה פליגא רבנן דאפילו רבי דבעלמא ב' זמני הו' חזקה מ"מ הכא מודה דשלא בשעת הדחק לא עבדיי' כר"א דהא לכמה מילי מודה רבי דבעו ג"פ כמש"כ תוס' ביבמות פ"א גבי שור המועד וה"נ ס"ל דבעי ג"פ אבל בג"פ סגי לכ"ע אך בכל זאת לבי מהסס בדבר זה למימר דמטעם עקירה נגע בי' ויותר נראה מ"ש מעיקרא דשיעורי' בעלמא הו' ג' עונות של ג' חדשים וכהש"ך ועוד נדבר מזה אי"ה בשמעתן: ולא שכיונה פי' רש"י שראתה ג' ראיית הללו או ל"צ יום או לצ"ו עכ"ל יראה לי דכ"כ לפי מה דמספקי' להש"ס לקמן אי הך ברייתא ר' הי' או רשב"ג הי' נמי עיי' בשמעתן בסוגי' דעונות וכפ"י רשי' וצ"ל לפי אותה הה"א דאתי נמי כרשב"ג דב"ג זמני הו' חזקה ולפי כללא דהש"ך דלעולם יום הראיה הו' תחלת עונה שלאחרי' וע"כ צ"ל ד"ג עונות ויום א' מענה שלאחרי' קאמר דאז עברו עלי' ג' ראייות והשתא לפי הש"ך ד"ג עונות הייני חדשים דלבנה אינם יותר מפ"ט יום ב' מל מלאים וא' חסר ולרבי דתרי זמני הו' חזקה סגי בהכי א"כ מיירי שראתה ביום שלאחר ג' עונות שהוא יום התשעים ולרשב"ג דיום התשעים מחשב עדיין להעונות א"כ ע"כ עברו עליה תשעים ולא ראתה ואח"כ ראתה ביום צ"א ולזה פי' רש"י בפירושו ובזה יובנו דברי תוס' אשר הם נפלאו לכאורה במ"ש וז"ל ומיהו למאי דפריש התם דוקא ברואה לפלוג וק' דהייני לרשב"ג דבעי ג' לחזקה אבל לרבי לכאורה סגי ב"ב ראייות שבהן ב' הפלגות ודליג א' וברייתא דזקנה אתי כרבי למסקנא כמ"ש תוס' לקמן ד"ה קחזי בעונות מאי וכו' ולפי הנ"ל א"ש דהא חזינן דקדק רש"י ו"כ נ"א צ"ב צ"ג ולא כ' צ' צ"א צ"ב כמ"ש גבי כוונה אע"כ משום דאי אתי כרבי שאז כוונה הייני בתשעים לדידי' ודאי א"א לפרש פחתה והותירה אלא בדליגה שאינם שוים משום קו' תוס' אך לס"ד דאתי כרשב"ג ומיירי ביום צ"א אזי משכחת פחתה והותירה בדלוגים שוים צ"א ב' ג' וא"ש ונראה מה שרצה רש"י לפרש כן אע"ג דבמסקנא כרבי משום דעכ"פ בלשון הבריי' אתי שפיר טפי דאל"כ פחתה והותירה ל"ל לא הו"ל למימר אלא ואפי' כוונה או והוא דלא כיונה לאידך לישנא אע"כ אתי לאשמעינן תי' של תוס' דלא הו' ווסת לדלוג בזה ואולי משו"ה עלה על דעת בעל אבעי לקמן לדחוקי נפשי' ולאוקמי' ברייתות כרשב"ג משום דאתי שפר טפי פחתה והותירה דברייתא עמ"ש תוס' ד"ה קחזי וק"ל ולפי זה מוכח כהש"ך שכ' דגם בדלוג למפרע קבעה וסת וכגן בי"ז י"ו ט"ו ומסתיימא דשמעתן וה"ק דילמא אהותירה קאי ולא אפחתה ולפי הנ"ל א"ש דא"כ אכתי פחתה למה לי דתני אע"כ בין בהותירה בין בפחתה לעולם קבעו לה וסת וקמל"ן הכא דבכה"ג לא הו' דלוג ומ"ש עוד הפלתי בשלומא הותירה שכיחא שדמי' מסולקין והולכו' אבל דלוג למפרע לא שייך שדמי' מסתופפי' והולכי' גם זה אינה כלום דאפי' לעת זקנותה הדבר ידוע בטבע כי בהחלש כח המחזיק לא תעצור כח להחזיק דמה אצלה ומפני כן ידוע בחכמת הרפואות כמה נשים בימי עבורן רואות קרטן אדומים מפני חלשיתה לעצור הדם ולבשלי כל צרכו ויוצא הו' באופן זה גם מה שכ' א"כ מה יה' בסופה וכי יהי' שופעת תמיד וע"כ שסופה תחזיר לקדמותה לדלג לפני זה לא ישמענו עכ"ד ולא ידעתי מאי קאמר הלא וסת כזה מבואר הוא בראשונים ובש"ע בט"ו י"ו י"ז וחזרה וראתה באותן דלוגון עציץ ג' פעמים קבעי וסת כך שלעולם כשהי' ביום י"ז חוזרת למפרע לט"ו וה"נ דכותי' סופה לחזור לפני' ופשיט ה': אבל כיונה קבעי לה וסת ודי' שעתה הק' בפלתי שם להש"ך דעונה בינונית היינו חודש יהא מלא או יהא חסר א"כ איך משכחת לי' ג' הפלגות שוות ב"ג פעמים ג' חדשים שזהו מציאת רחוק שיה' ג' פעמים ג' חדשים ימיהם שוים במלואם וחסרים וע"כ צ"ל בוסת חדש קאמר שראתה כ' ניסן וסירגה לכ' תמוז ומונה לכ' חשון א"כ תקשו להפוסקים דל"ל וסת הסירג ע"ש ולפענ"ד זהו לפי דרכו דס"ל ד"ג עקירת בעי אבל לפימ"ש לעיל דהנך ברייתות אתי כרבי ולדידי' סגי כשתקבע ב' פעמים וא"כ לא בעי אלא שי"ה ב"פ ג' חדשים שוים בימיהם וזה שכיח לרוב כגן בשנת עיבור ושנה שלימה אזי אב אלול תשרי חשון כסליו טבת והרי אילו ב' מלאים וא' חסר ועוד שבט אדר ואדר ניסן אייר סיון תמוז הרי ג"כ כנ"ל ובשנה פשיטה שלימה משכחת עכ"פ אב אלול תשרי חשון כסליו טבת ובשנה