ליקוטי חבר בן חיים ז קסח

תיקון אף בזמן שהי' שביעית דאוריי' וע"כ מטעם הפקר ב"ד: א"נ י"ל דרשי' בא ליישב וכי לא ידע הש"ס דהפקר ב"ד הפקר אלא דהוה סבר דהפקר כזה לא אמרי' להוציא מזה ולתת לזה וכמ"ש הכ"מ פ"ט מה' שמטה לד, הרמב' ואמנם רבא אסקא לקמן דגם הפקר ב"ד עד"ז אמרי' וכמו שביאר החי' רשב"א לקמן עיין לקמן: רשי' ד"ה בזמן שאי' אתה בדברי אלו נתיישבו קו' תוס' דהש"ס לא הביא בריי' דירושלמי דבהך בריי' כבר כ' רשי' דפליגו תנאי אלא דלאביי הלל הוה ס"ל כמ"ד אם אין יובל אין שמטה אבל ר' אפשר דפליג אהך וטעמא דר' משום דבטלה קדושם הארץ ומה"ט גם במו"ק לא מייתי הש"ס כ"א הך דר' דמיירו התם בשביעי' בזה"ז והיאיך ה' בזמן הבית אהא לא דייני' התם: תוס' ד"ה בזמן לאחר חורבן ע' חי' רשב"א וי"ל דה"פ ראה כי בזמנו אף שהי' להם עדן נחלת שדה בכ"ז הי' נמנעי' מלהלות עאכ"י כשיחרב המקדש ולא יהי' להם שדה וכרם: ועד"ז יש ליישב מ"ש תוס' לדברי' היינו דור ראשון דמ"ש לדור ראשון אמנם ידע כי בדור ראשון שיבוא האויב ויקח מהם נחלתם וודאי לא ילוו אבל בדורות הבאים אחרי כן שלא יהי' להם ישוב מאבותם שדה וכרם שוב לא יכבד עלי' להלות זא"ז: א"נ ההיא בעיא וכו' ע' רש"א וי"ל דהא גופא איבעי' להש"ס אי תי' דרבא קאי גם אבעיי' או לא: רשי' ד"ה שב וא"ת בא ליישב דלאביי א"צ להפקר ב"ד משום דפריעת ב"ח מצוה כשופר ולולב: גמ' לדרי' תיקון נ' לפ' הש"ס מס' לי' אם ההפקר ב"ד שייך רק לכל בד' על דורו וא"כ הלל לדרי' ובכל דור צריך הפקר חדש וממילא בעי' ב"ד אלים או דלמא הלל הי' כח בידו להפקיר לדורות וא"צ ב"ד אלים: נ"מ לבטולו ע' בר"ן שכ' דלדרי' היינו אם יהי' דור כדורו של הלל ובזה דחה ראי' הרמב"ן ואמנם ק' א"כ מאי פשוט הש"ס מהא דאמר שמואל דבעי' ב"ד אלים וצ"ל דבימי שמואל באמת הי' העם מלוים זא"ז וא"כ לדור שמואל לא תיקון הלל וצ"ל דהפקר ב"ד של אותו דור מהני וא"כ צריך שוב ב"ד אלים: ודע דהראי' הרמב"ן מקו' הש"ס לקמן מהרי אלו לא דחאה הר"ן: תוס' ד"ה אא"כ בסו"ד ע' רש"א לא זכיתי להבין דבריו וכי הלל לא לכל ישראל תקן אלא שצרך המלוה לילך לב"ד חשוב ומה ענין זה לרב בטטלפש: תוס' ד"ה דאלימא תנן ב"מ שביעית י"ל דסמנו זה לכאן דרבנן דבי רב אשי לא רצו לכתב פרוזבול משום דמאמר פסול ואם יכתבו היום שמא למחר שוב ילוה וטורח למכתב בכל יום ע"כ סמנו אמסירת מילי אמנם למ"ד דזמן כתיבת הפרוזבל ער"ה ליתא למ"ש דשפיר יוכל לכתוב בער"ה על הכל: תוס' ד"ה נתן יל"ד הרי הש"ס קאמר ולא כ' הסריח ובאמת ד' תוס' צ"ע דמסקנת הש"ס בפסחי' דדווקא היכי דכי הדדי נקט קרא לשני' מעליא והכא הסריח תיבה או ונתן ריחו או עזב ריחו ב' תיבות הגה בפ"ע זה שייך לעיל: א"נ י"ל דק' לי' לרשי' אמאי לא פריך הש"ס מי איכא חידי דמדאוריי' פטור מלשלם ותקן הלל דמחייב או"ו זו ידע הש"ס דמהני הפקר ב"ד הפקר ועיקור הקו' על אי' שביעית וכ"ת א"כ עכ"פ מאי משני רבא י"ל כיון דבאמת מוסר שטרותיו ממש לב"ד מדריי' מהני מדרשא דספרי אלא דהלל תיקן דאפי' לי' מסר א"צ עכ"פ שוב לא מחזי כעיקור שביעית מה"ט: ובעיקר הקו' דלא מק' הש"ס מי איכא מידי דמדאוריי' פטור מלשלם י"ל דל"ק לי' להש"ס משום דלוה גופי' ניחא לי': תוס' מי איכא מידי יל"ד אי פרוזבל דאוריי' מאי שייך לומר לדרי' תיקן ומאי שייך לשנא דחוצפה וצ"ל דא"נ הוה דאוריי' ה"ד כי מסר שטרותיו ממש והב"ד יגבה והלל תיקון דא"צ למסור ממש והב"ד א"צ לגבות ואהא שקול וטרו הש"ס ומשו"ה קרי להו לשנא דניחותא כלומר שלא יהא לב"ד טירחא לגבות שטר: רשי' ד"ה מוסרני נ' מדבריו דדווקא בשטרי מהני פרוזבל ולא במע"פ והרמב"ן לא כ"כ:. הא דמשני לדרי עלמא וכגון ב"ד דאלימא ר"ל דמדאוריי' בעי' מסר ממש וזה לא מהני כ"א בב"ד דאלימי ודומיא דהכי התקין הלל אלא דלא בעי' מוסר ממש: לשני' דחוצפא ר"ל דהלל לא תקן אלא אב"ד חשוב וב"ד שאינו חשוב וכותב פרוזבל הו"ל עולבנא: רשי' ד"ה אלא על הקרקע הביא רשי' ראי' דטעמא משום דלא שכיח וממילא ל"פ אפי' אם המלוה המזכה ללוה קרקע כ"ש משא"כ אי אמרת דטעמא