ליקוטי חבר בן חיים ז קסז

ומ"ש עוד בסו"ד נ' הכוונה דלרשי' מוכח דשני' ג"כ הם רבי' ואף דל"ש למימר משום דאלימא מלתא וא"כ ע"כ משום דעד"ר נשבע ומעתה גם בחד נימא הכי וע"ז תי' מה שתי': גמ' אדם רוצה לכאורה יל"ד מכאן כשטת הרמב' דאין מתירין נדר ע"י שליח וע' ברשב"א שכ' ליישב: רשי' ד"ה משום איילוני' יל"ד למ"ד ביאה נישואין עושה אמאי אין לה כתובה כיון דבעל לשם קידושין וצ"ל לענין כתובה לא אמרי' נישואין עושה וכ"מ בקידושין שם דלא נקטי כ"א ליורשה וכיו"ב: רשי' בגט וכן מוכח מדאמרי' לר"מ בעי' תנאי כפול ואי מטעם מקח טעות מאי תנאי שייך וע' בחי' רשב"א דממתני' מוכח: תוס' ד"ה אומר לה ואפי' לרבנן י"ל משום דהתם לא בעי' תנאי כפול דסגי בגילוי דעת אבל ביבמות שם כ' לחלק טעם אחר וק' הרי בהדי' אמרי' כאן דמאן רבנן ר"מ ואטשר דלמ"ד איפך כ"כ התם: וראיתי בב"י דברי' תמוהי' שכ' מדכ' הרמב' וכן המוציא משום איילונא ש"מ דאיילוני' ונדר וש"ר חד דינא אי' להו והרי גם בש"ר ונדר להרמב' לא בעי' אמר כמ"ש הב"י בעצמו שם בסמוך בשם ה"ה בפי' ד' הרמב' וצ"ע: ובד' הטו"ז סי' ר' ראיתי כמו כן דברי' תמוהי' שכ' דהרמב' באמת מיירי בכפלי' לתנאי' שכ"כ דהו"ל כמגרש על תנאי והרי ע"כ הכא לאו בתנאי כפול ממש מיירי כמ"ש תוס' וביאר דברי' הבי"ש דא"כ מאי אהני לן דלא יחזיר וצ"ע: ושוב כ' הטו"ז שם דהרי"ף לא הביא הך דרב יוסף דבעי' אמר והרי אדרבא הרי"ף לא הביא כ"א לי"ק וכמו שביארו דבריו הראשוני' בענין העדים חותמין פ' השולח רשי' במתני' כולה מתקנת ר"ג מ' דרשי' ל"ג והעדי' דא"כ לא הי' צריך לפ' ומ"מ א' לי' לפ' כן דאל"כ מה ענין זה להך בין תקנת ר"ג לתקנת הלל ואמנם תוס' הקשו מר"ג דבריי' דאמר תקנה גדולה התקינו ולולא ד' הייתי אומר דר"ג הזקן היינו אבי' של רשב"ג הנהרג ור"ג דבריי' היינו ר"ג דיבנה בנו של רשב"ג הנהרג: גמ' דאוריי' היא פשיטא להש"ס דמתני' לאו לר"א אתניי' מדר"א מכשיר אפי' לכתחלה ואי ר"ג התקון למה יהא כשר לכתחלה וע' ברשב"א וראש בזה: אמנם מאחר דמ' לי דמתני' ר"מ ור"מ מוכתב דרש ואמאי מק' הש"ס מקרא דירמי' ותו הרי האי קרא דירמי' כשם דלר"א ע"כ עצה טובה קמ"ל וכמ"ש רשי' דלמא גם ר"מ מודה דהאי קרא עצה טובה ונ' דאי מוכתב היינו וחתם דדריש ר"מ י"ל דהיינו חתימת הבעל חתם ידו ורבנן התקינו עדים מפני תיקון העולם אמנם מה דחקי לר"מ למדרש וכתב היינו וחתם וע"כ מדמצינו בירמי' וכתב וחתם ולא יהא ספר מקנה חמיר מגט אשה וא"כ כיון דהתם עדים כ' ממילא ה"נ בעי' עדים: רשי' וקרא עצה טובה ע' רשב"א והראש תי' לקו' הרשב"א וכ"כ הק"נ אמנם י"ל דהא גופא תיקון ר"ג דנסמוך אעידי חתימה אף דלא ידעי' שהי' עי"מ: והנה פי' רשי' שיבא הבעל ווערער ולכאורה אנן מי שרי' לה להנשא בלא עי"מ אי ליכא עי"ח והרי אין דבר שבערוה פחות משני' ונ' דוודאי מאן דמסי' במתני' דהשולח תקנת עגונות גם הכא מפ' כן אבל מאן דמפי' התם תקנת ממזרי' מ' לרשי' דלא שייך כאן תקנת ממזרי': והנה מ"ש רשי' לא גרשתיך כוונתו דבלא עי"ת יאמר כי מעולם לא כ' גט זה משא"כ עכשיו ע"כ טעון טענת נפילה ואהא לא מהימן וכמ"ש שי"ל שזה שהתקין ר"ג: מפרשי' שמותי' ע' רשי' ובחי' רשב"א ביאר דבריו היטב: והא רבנן נ' טעמיי' הוה משום ב' יב"ש ובמסקנא כיון דלא מהני כ"א למאן דפקוע שמי' עדיף: בענין פרוזבל פ' השולח. רשי' אינו משמט בא לתרץ ל' אינו משמט דמ' דהפרוזבל הוא שטר: רשי' ד"ה מוסרני ולקמן מוקי י"ל דאי ממתני' הייתי אומר פרוזבל דאוריי' וכ"ד תוס' והלל דרש והתקין כמ"ש הרא"ש לשטת רשי' גבי העדי' חותמין אבל מאחר דתנן זהו גופא של פרוזבל וא"כ הוא תקנה גמורה כ' רשי' דיכולת ביד חכמי': א"נ רשי' בא לאתויי' ראי' דע"כ רבא גם קו' ראשונה בא לתרץ דהרי חזי' הכא דפרוזבל בעי כתיבה דווקא ורבנן דבי רב אשי לקמן מסרי מיליי' או"ו כ"ז שהי' שביעי' דאוריי' כמו בימי הלל הוה בעי כתיבה ובזה"ז דשביעית דרבנן סגי באמירה א"כ ש"מ דהלל