ליקוטי חבר בן חיים ז קסו

צדק לעולם אפי' למי שאינו עוסק בתורה לשמה אבל ותורתך אמת זה ניכר אם צר ומצוק מצאינו ובכל זאת מצותיך שעשעו אמנם אנו מבקש ממך כי אפי' אותן שלא יעסקו לשמה יהא מאור תורתך מחזירן למוטב והיינו צדק עדותיך לעולם בין לשמה בין שלא לשמה הבינינו ואחיה שיהא המאור שבה מחזירני למוטב הש"י ישים חלקיני מעוסקים בתוה"ק לשמה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וישלח דברו וירפאנו רפואה שלימה ויזכינו לראות בנחמת ציון וירושלים בב"א: שוראן, ג' מנחם אב תרל"ב: סוגי' דנודרת גיטין פ' השולח תמצא בליקוטי חבר חלק ג' וסוגי' דברירה תמצא כליקוטי חבר חלק כ' בענין המוציא את אשתו משום ש"ר. פ' השולח מתני' שידעו בו רבים יל"ד אמאי לא קאמר ר"י שהידר ברבים ונ' דד' ר"י יל"פ על ב' פנים י"ל משום דהא דברבים נדרה נדר שאין הפרה הוה פריצות וי"ל דהא גופא שנדרה נדר שאין לו הפרה הוה פריצות ונ"מ נדרה עד"ר דמ' מד' אמימר דמכ"ש דלר"י אין לו הפרה מדקאמר אפי' למ"ד וכו' ואמנם באמת ר"י תרתי בעי נדר שאין לו הפרה וגם ברבים ואי הוה נקט ר"י הודר ברבים הו"מ מכ"ש עד"ר דלא יחזיר להכי נקט ידעו בו רבים לאשמעי' דבהא ג"כ תלי' מלתא אבל בעד"ר אף דאין לו הפרה מ"מ לא אמרי' דלא יחזיר דלא הוה פריצות כ"כ וכמ"ש: תוס' ד"ה שלא יהו וי"ל דהך סוגי' כלי"ק אולי היינו וסוגיין כלי"ק שכ' הרי"ף: ואמנם מ"ש הראש דהרי באיילוני' לכ"ע הטעם משום קלקול יל"ד דהא באמת רבנן פליגו לקמן עלי' דר"י ונ' כוונת הרא"ש דמ"מ אי ר"י אי' לי' קלקולא כ"ש אנן ולקמן רבנן היינו ר"מ כדאמרי' התם: בסו"ד ע' רש"א ונ' דלר"מ אס"ד דס"ל כר"י בידעו בו רבים לא הו"ל למימר כ"א שא"צ חקירת חכם יחזור והכל בכלל אבל מדאמר ג"כ שצריך חקירת חכם לא יחזיר מ' הא כל שאר נדרי' יחזיר ובשלמא אי ס"ל ברבי' י"ל הפרה א"כ הוא בכלל צריך חקירת חכם משא"כ אי ס"ל אין לו הפרה והוה בכלל א"צ חקירת חכם הול"ל אינו מועיל חקירת חכם אלא ש"מ דר"מ וודאי אי' לי' די"ל הפרה: רשי' ד"ה מ"ט דר"י משום דל' מ"ט מ' דקאי אגופא דמלתא דר"י לכך כ' רשי' דע"כ ודע הש"ס טעמי' דר"י וקו' הש"ס היא כמו מנ"ל לר"י ודאתמר ל' מ"ט נ' דבלא קרא י"ל טעמא דר"י דס"ל דהודר ברבים הוה כמו עד"ר אא"כ במקום מצוה י"ל הפרה ואין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בין איש לאשתו אע"כ דגרע מעד"ר ואהא מק' מ"ט ומייתי מקרא דהתם נמי מצוה הוה ואעפי"כ לא הי' התר: ועד"ז יש ליישב קו' תוס' בסוגי' דנודרת דמנ"ל להש"ס דרבנן פליגו וכ"ת משום דלא מפלגו הרי גם עתה ק' ליפלגו בעד"ר ולמ"ש ל"ש כאן עד"ר דהרי במקום מצוה י"ל הפרה ואין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלם בין איש לאשתו: ונאמר לי שכ"כ הפ"י: ויע"ל דמקו' זו דייק הש"ס להך מלתא דעד"ר י"ל הפרה לדבר מצוה דק' להש"ס למה לא מפלגו רבנן אלא ש"מ כמ"ש: תוס' ד"ה כיון סידור ד' התוס' דא"כ ס"ל לר"י דלא הוה שבועה בטעות מ"מ לא חיילא מטעם נשבע לבטל ובתר הקשו הרי מ"מ בטעות וכן מבואר ברשב"א עיי"ש: באו"ד בלא חילול השם אינן יכולין להרגן נ' דהשתא קאי תוס' בתי' בתרא שכ' אח"כ דבאותה שעה לא באו להתגייר והיינו דק' להו מלא ישבו בארצך וכ"ה בחי' רשב"א עיי"ש: ובענין הקו' לר"י אולי י"ל דס"ל לר"י מדכ' ואת פי ה' לא שאלו ואמאי לא שאלו או"ו שהי' מרוצים עכ"פ לכרות עמהם ברית: ובמ"ש תוס' דאי י"ל הפרה אפי' חילול השם לא הוה ע' בחי' רשב"א ויע"ל דהפרה י"ל קול ולא הוה חילול השם: רשי' ד"ה דכ' עדה ומזה אני תמה על מה שתמהו הראשונים למה לא ביאר הרי"ף בעד"ר כמה רבי' אטו איכא מאן דפליג דרבי' שלשה דמקרא ילפי' והכא דכ' עדה הוא דפליגו: תוס' ד"ה רנב"י נ' פי' דברי' דלפי ד' רשי' בשבועות א"כ מוכח דנוכל לצרף גם ד' המקום לנדר ומעתה בשלמא ע"ד הקהל ל"ק דהקהל בעצמן מתחרטי' אבל ע"ד המקום מי מיפר וע' בשבועות שם מ"ש לתרץ בזה דדווקא מרע"ה הי' יוכל לצרף לא זולת עיי"ש אבל בשמעתין נאד' מה"ט מד' רשי':