ליקוטי חבר בן חיים ז קסה

דייק בה"ג מדלא תקנו שיכתב שם בהדי' או"ו בכל גיטין תקנו לכתוב בכל שום וע"ז קאי ולכך נ' לר"ת מאחר דדחה ד' בה"ג ממילא ע"כ באמת הפי' שיכתב בהדי': ומ"ש תוס' דקצת ראי' הכוונה דלמא התם דווקא משום שיש לו שתי נשים א' בגליל וא' ביהודא ובא לגרש שתי' הטילו עליו שיכתב בשתיהן שתי השמות: בענין אין האלמנה נפרעת פ' השולח. רשי' אלא בשבועה שלא נתקבלה כלום ר"ל דאי מודה שנתקבלה מקצת א"כ מטעם פוגמת נשבעת ולא מטעם נכסי יתומים: שתהא כ' רשי' דלא חשודה לעבור על נדדה נ' כוונתו דהיינו דאיכא בין נדר לשבועה דבשבועה עונש שוגג כעונש מזיד היכא דאיכא קצת פשיעה כדלקמן משא"כ בנדר אין עונש אלא במזיד ובמזיד לא חשידא: תוס' ד"ה אין אלמנה לולי ד' תוס' י"ל דבשלמא לוה אינו פורע תוך זמנו שמקוה לפרוע בזמנו משא"כ כתיבה דיודע דהפרעון על היורשים ומתיירא שלא יפרעו רגיל הוא לפרוע בעצמו: תוס' ד"ה מאי' ארי' בסו"ד והוה חידוש ע' רש"א ונ' פשט ד' תוס' דאף דמ"מ הוה ידעי' זה אי הוה קתני ונמנעו מלהשביע את האלמנה מ"מ פתח באלמנה לעורר על החידוש: תוס' ד"ה אלמנה וכו' אי' בה תרתי ר"ל לגבי גרושה דאתיא נמי בתנאי ב"ד אי' באלמנה תרתי: תוס' ד"ה לא הי' ימי' וכו' בסו"ד אבל נשבע לכאורה כוונת דבריו דהתם יש שוגג ונ"מ לביטוי ומזיד ונ"מ לשבועת שוא וצריך תרי קראי משא"כ כאן ל"ש אלא שוגג וסגי בחד קרא וע' רש"ל: גמ' אפי' גרושה נמי הא דלא פריך אפי' כל אדם נמי היינו דידע לחלק בין כתובה שדרך האשה לתפוס דבר לכתובה ולא כן בשאר ב"ח ולא פריך אלא מגרושה: אבל חוץ לב"ד ור"ג דלא תיקון חוץ לב"ד היינו כמ"ש תוס' דנדר עדיף שהוא באי' כל ימי' וכל אימת שתזכור שנהנית מכתובתה תודה: מודה רב בקופצת מ' רשי' וע' רשב"א ורמב"ן וד' הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו לקופצת ג"כ כר"ח דמאחר דמשבעי' בכ"ג חוץ לב"ד לא אצטריך משא"כ לרשי' הו"ל לאתויי' לאשמעי' דאף דלא נשבעה עד"ר סגי' בדיעבד: והטעם לרשי' דכיון דשבועה זו דרבנן ובדרבנן לקולא: רשי' בסוף העמוד אבל גרושה נ' כוונתו דלכאורה מאי מק' הש"ס וגרושה דאדרא איהו מיירי היכו דקילי נדרא וההוא מעשה הויא באתרא דלא קילי נדרא לזה כ' רשי' דהרי טעמא משום דלא מוריא היתירא וא"כ עכ"פ בעי' שבועה דווקא: תוס' ד"ה גט יבמין י"ל לד' רשי' שכ"כ שלא יבא ליבם אותה ע"כ: בסו"ד דטרחא רמי אחי' ע' רש"א וי"ל כוונת תוס' דלרשי' צריך לדחוק ולומר שלא תחלוק בין אלמנה לאלמנה אבל לד' תוס' שייך גם הכא מוריא היתירא. ולסיים שיעורי הזמן בד' אגדה י"ל דציון וירושלים נקראו אלמנה כד"כ היתה כאלמנה וישראל נקראו יתומי' כדכ' יתומי' היינו וציון במר תבכה מתי יגיע קץ הפלאות ואחרי כי בעו"ה בני ישראל מתאחרי' לשוב בתשובה שלימה ע"כ הקב"ה יקים שבועתו כמ"ש בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב וז"ש אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים לא תפרע ציון מנכסי ישראל אלא בשבועה שנשבע הקב"ה וז"ש ישעי' ציון במשפט תפדה כי ציון מה חטאה שלא תפדה ותהא נטושה ביד ערלי' אבל ושבי' בצדקה ולא במשפט: וי"ל עוד ע"ד אחר כי אמר הכ' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי ואחז"ל במס' נדרי' הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב ואמרו עוד מאי ולא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחלה הנה ברה"ת ילפי' מבהמ"ז בק"ו מה על חיי שעה מברך על חיי עולם לא כ"ש ואמנם כ"ז אם עוסקי' בתורה ללמוד לשמור ולעשות אבל הדור ההוא עסקו בתורה לשעשוע ולא לשמר ולעשות וממילא לא הביאה התורה אותם לחיי עולם ולא בירכו ובבא משית צדקינו ג"כ יהי' התלמידי' מתחלה ב' כתות הכת ה"א המצוייני' בהלכה שניכר בהם בכל משאם ומתנם מה שלמדו והשאר רק דופקי פתח ביהמ"ד וז"ש ציון במשפט תפדה אותן המצוייני' בהלכה ראוי להם שיפדו שבי' העוברי' ושבי' בה ואינם מצוייני' בצדקה, והנה העוסק בתורה לשמה כך הוא עוסק בתוה"ק אצל לחם צר ומים לחץ כמו אצל מעדני עולם וז"ש דהע"ה צדקתך