ליקוטי חבר בן חיים ז קסד

וישראל אמנם ד' רשי' דמעולם התקינו כן והיינו דמקדש אדעתי' דרבנן וכ"כ רשי' ביבמות צ' וא"כ צ"ל ביבמות ק"י ובטלוהו וקדיש דמשום ב"ד מתנון אתו מעלה וד' רשב"ם ב"ב שם צ"מ כן: תוס' ד"ה ואפקעינהו ע' רשב"א בשם רבי' שמואל ומה שהשיב עליו ר"ת ומ"מ בד' רבי' שמואל יש לדחות ד' העיטור דדייק בסוגי' דטופסי גיטין מדאמר עולא הטעם משום גיטה קודם לבנה ש"מ דעולא כר"ל ס"ל דהטעם משום פירות ואמנם י"ל דלרשב"ג באמת בארוסה לא הועילו חכמי' בזמן משום שמא יחפה דהרי יכול לחפות עי' ביטול וכקו' ר"ת או"ו לרשב"ג הטעם משום גיטה קודם לבנה והיינו ג"כ דקאמר הש"ס מעיקרא בשלמא למ"ד משום בת אחותו שפיר ר"ל דגם למ"ד משום בת אחותו לא א"ש כ"א לר' ולא לרשב"ג אלא די"ל מתני' ר' היא ומ"מ במסקנא גם לרשב"ג א"ש ומשום גיטה קודם לבנה: וע' כ"מ ריש ה' אישית שהלוה ד' רבותיו של רשי' לד' הרמב' וק' לדבריו א"כ נהי דתי' הש"ס אביאה דרב מנגיד אכתי אקידושי שטר קשי' דהם ג"כ דאוריי' ולא שויו' רבנן לזנות וכיו"ב וצ"ע וע' שע"ה: בענין עדות שבטלה פ' השולח תוס' ד"ה עדות שבטלה נא כוונתם דכיון דבאמת מצד הדין בטלה כולה אי תקינו רבנן דהכי מיהא ליבטלו יש לחוש לעגונא וכמ"ש תוס' לעיל דכיון דתיקון משום ממזרות לכ"ע שוב חשו גם לעיגון ובזה מיושב קו' רש"א דלמא ר' באמת ס"ל ג"כ בטלה כולה אלא דחכמי' לא תקנו כ"א אשארא ולמ"ש זה א"א דא"כ יש חשש עיגון: בענין גילוי דעתא בגיטא פ' השולח. הנה סברת אביי' שפיר דדברים שבלב אינם דברים וסברת רבא א"א לומר משום דכיון דעכ"פ אמר הטוב והמטיב שוב לא הוו דברים שבלב דא"כ מאי צריך רבא לומר גבי הא דרהטי בתריי' דלמא אשור הבו לה קאמר תיפוק לי' דלא שמעי' לי' דאמר מידי או"ו טעמא דרבא כיון דאנן קיי"ל כר"י דאתו דיבור ומבטל דיבור אם לא שיהא הדיבור מעשה כמו מחשבה דטומאה משא"כ גיטא כ"כ דלא מטא לידה לאו מעשה הוא ואמנם היכא בדיבור מבטל גם מחשבה הניכרת מתוך מעשיו או דבריו מבטלת דמחשבה ודיבור חדא הויא כדאשכחן לענין טומאה עיין לקמן: גמ' התם לקיומא תנאה בעי' יל"פ דכיון דאמר מעיקרא בהדי' אי לא אתינא ליהוי גיטא א"כ אמר בפי' דדווקא על תנאי זה ליבטיל גיטא והאי דאמר חזו דאתאי ה"ק כיון דאנא אתא מאי דפסקא מברא לא יזיק לקיים התנאי ובאמת אינו כן דאונסא דשכיח הו"ל לאסוקי אדעתי: ועד"ז יש לחלק בין הך ובין הך אי לא טרחנא דהכא הוה אונסא דשכיח ומשו"ה אמרי' דאיהו הוא דקסבר דדי במה שאתיא עד מעבר הנהר ובאמת לא שמי' מתיא אבל לא שטען טענת אונס משא"כ בהך דטרחנא דמצי מיירי שארעו אונס דלא שכיח והוא טעין טענת אונס ונהי דמשום צנועות ופרוצות ל"מ טענת אונס היינו לאחר גירושין אבל מקמי הכי גילוי דעתא מיהא הוה עיין לקמן: ומשו"ה הכי קאמר רבא בגיטא היה גילוי דעתא משום שלא הוה כ"א דיבור ולא מעשה אבל במעשה כגון דזבין ארעא למיסק גם רבא מודה דגילוי דעתא לא מהני: בענין מסירת מודעא בערכון כ"ב הק' הב"י אד' הטור קל"ד שכ' דבכפאוהו ב"ד כדין ל"ש דיני' ביטול מודעא דמ"ש ואמנם גם ה"ה כ"כ ונ' כוונתם כגן דהתם הטעם דמהני כשאומר רוצה אני היא כמ"ש הרמב' דאנן סהדי דההוא שעתא דקאמר רוצה אני בלב שלם קאמר א"כ אנן סהדי דביטל כל ביטולי מודעא שמסר. דק' המ"ל על הריבש שכ' דאם המגרש קיבל מעות הו"ל שוב גט כמכר וצריכין לידע האונס כמו במכר והק' המ"ל הרי בגט אפי' האונס שקר מהני ולי נ' דהא בהא תלי' כיון דאז הו"ל כמכר א"כ בעי' באמת ג"כ שיהא האונס אמת: בקיצור פסקי הרא"ש דבמגרש ברצון לא בעי' ביטול מודעא ובראש מ' דווקא דיעבד: בענין שינוי שמו ושמה פ' השולח. הרשב"א השוה משנתינו למשנה שינה שמו פ' הזורק וד' הרמב' לחלק דהך דשמעתין קרי לי' פסול ודהתם אינו גט: