ליקוטי חבר בן חיים ז קסג

תוס' ד"ה מידי מחשבה ע' רש"א ונ' דמהא דקתנו ואם משתרם יש לדחות דר"ל שתרם בפועל ע"י מעשה אבל א"כ ליפלוג בין תרם ע"י מעשה לתרם ע"י מחשבה ולא בין לא תרם ותרם ולהכי מייתו תוס' רישא דלא תרם: וע' עוד מ"ש רש"א בשם תו"י ובהכי מתיישב למה לא הקשו תוס' מיד לעיל קו' זו התרומה משום דלעיל י"ל שפיר דבתרומה כיון דסגי במחשבה לא בעי מעשה אא"כ גם מכלים לק"מ אלא ש"מ ליתא להך סברא וק' מתרומה ג"כ: תוס' ד"ה לא קדשה נחלקו על רשי' וע' רש"א ולרמז על קו' רש"א כ' רשי' ולקמן פריך לי' מהשולח כלומר דמקו' זו מבואר דאפי' בפני' נחלקו: בענין פלוגתת ר"נ ור"ש. רשי' ד"ה כמה מבטלו כוונתו דרשי' בא ליישב למה מייתי להך פלוגתת אמתני' מקמי פלוגתא דר' ורשב"ג משום דעיקר פלוגתיי' אמתני': רשי' ד"ה בפני שנים רמז בדברי' כל ד' תוס' דלא תימא ר"נ לטעמא דאפי' בדי"מ סגי לי בשנים: והנה ביאר רשי' ג"כ דהש"ס לא קאמר טעמא דר"נ והטעם דלא ידע לי' סברא למה נצריך למודעא בעלמא ג': והעיקר נ' דר"נ ג"כ כר"י ס"ל דאי לאו תקנת ממזרי' לא הי' מתקן ר"ג וא"כ ע"כ מעיקרא בשני' הי' מבטל ור"ש כר"ל דלממזרי' לא הי' חוששין מעולם ומשום עיגון הוא דתקנו וע"כ הי' מבטל בפני ג': בענין בפני כמה מבטלו תוס' ד"ה ור"נ וא"ת ומאי נ"מ נ' דבל"ה הייתי אומר דנ"מ שנים שדנו דיני' דין אבל מאחר דדחו זה הק' א"כ מאי נ"מ: רשי' ד"ה מוסרני נ' כוונת רשי' דאף דר"נ ג"כ ידע דא"ל אטו תנא כי רוכלא מ"מ מ' לי' לר"נ דס"ד ג' דייני' בפרוזבל א"כ הרי דאוריי' היא דכ' ולא יגוש והלל מאי תיקן אלא ש"מ שני' הוא דתיקון ולר"ש באמת י"ל התקין היינו דרוש והתקין כדאמרי' גבי יום הנף דריב"ז דרש והתקין: תוס' ד"ה ובי תרי בד' תוס' אלו מבואריו דלהר"נ במתני' דמפ' אליבא דר"ל ולא כרשי' דהיינו דר"ל דגם ר"י מודה דמשום תקנת עגינות בטלו לגמרי ולא תקנו שיבטל בפני ג': בענין בטלו מבוטל פ' השולח רשי' ד"ה בטלו וד"ה מבוטל נ' כוונת דבריו דק' לי' מאחר דבמתני' לא תנן כ"א התקין ר"ג שלא יהו עושין כן ומהי"ת נימא ביטלו אינו מבוטל והכי הו"ל למתני רשב"ג אומר אינו מבוטל ר' אומר מבוטל ואמנם כ' תוס' לעיל דקודם תקנת ר"ג אם ביטלו שלא בב"ד לכ"ע אינו מבוטל וא"כ שפיר ס"ד דב"ד לאחר תקנה כמו בלא ב"ד קודם תקנה קמ"ל ר' דביטלו מבוטל וז"ש ביטלו לאחר תקנת ר"ג בפני ב"ד כלומר אף דבלא ב"ד אינו מבוטל מ"מ בפני ב"ד אף בעבר אתקנתא לא בטל שליחותו: והנה בענין פי' רבותי' של רשי' נ' דק' להו ק' תוס' בב"ב בפ' חזקת גבי מלוה וקדיש דאמרי' אפקעינהו וכ' שם תוס' דהתם ל"ש אדעתא דרבנן מקדש ומ"מ אפקעינהו מטעם ב"ד מתנין וביבמות ק"י מס' תוס' בזה ויש לעורר הרי ע"כ ל"ש התם אדעתא דרבנן מקדש וצ"ל כיון דעכ"פ מקדש בכספא והיכן מצינו בתורה קו' כסף וע"כ דסמיך אדעתי' דרבנן וזה ענין צידד התוס' והנה באמת ק' הדבר דביבמו' צ' לא אפשט כלל אי ב"ד חותנין וכו' ובדף ק"י ובב"ב פשיטא לן הא מלתא ומה"ט פי' רבותי' של רשי' כל אפקעינהו עד"ז כיון דקידושי כסף לא כתיבי באוריי' מאן דמקדש בכסף ממילא אדעתי' דרבנן ולא שיהא כוונתם כמו שהבין רשי' דבאמת לאו דאוריי' וע"ז פריך קדיש בביאה ואין הכוונה על מי שמקדש באמת בביאה דלא שכיחא כלל מאחר דרב מנגיד כ"א הכי מק' הש"ס מאן יימר דמשום דקדיש בכספא סמיך אדעתא דרבנן דלמא באמת אין דעתו אקי' כסף דלא מאמין בהו כ"א סמיך עצמו אקי' ביאה דכ' בהדי' בקרא וע"ז משני לי' כיון דשוי רבנן לקי' ביאה כבעילת זנות אין אדם מקדש שוב בביאה דכסיפא לי' מלתא ובוודאי דעתי' אקי' כסף: רשב"ג אומר ולא להוסיף על תנאו נ' דתנאי חדש לא אצטריך לי' לאשמעי' דהיינו ביטול שלא נתנה על תנאי כלל ואפי' להוסיף דמי' לביטול ואם אתה מתיר לו להוסיף על תנאו אף הוא יוסיף תנאי שא"א לעמוד בו ומה כח ב"ד יפה מה הועיל ר"ג במה שתיקן שלא לבטל שלא בפני השליח: תוס' ד"ה כל דמקדש כוונתם כדי לפרסם דמקדש אדעתי' דרבנן הנהיגו לומר בפי כדת משה