ליקוטי חבר בן חיים ז קסא

צריך ב"ד קמ"ל רבה דלא היא כ"א שליח בא"י אפי' שני א"צ ב"ד ובמתני' משום הראשון בעי' ב"ד בכולהו וכמ"ש לעיל דנדע שנעשה הכל בהכשר: א"ר אשי וכו' י"ל דגם רב אשי ק' לי' ל"ל קרא לשליח עושה שליח אלא ש"מ דקרא בא להורות דשליח שני הוא שליח של שליח ראשון ואם מת ראשון בטל השליחות וע"ז מק' מר בר אשי א"כ למה אם מת הבעל השליחות בטל אלא ש"מ דגם שליח שני שליח הבעל הוה: בענין שליח שלא ניתן לגירושין פ' כל הגט. הנה הב"י ססי' קמ"א הביא בשם הרשב"ץ דשליח שלא ניתן לגירורין אינו נאמן לומר בפ"נ ולא זכר הב"י ד' רשי' בשמעתין שכ' בהדי' להיפך ד"ה מסור מילך קמן וצ"ל באמת לד' רשי' דחכמי' שתקנו משום עיגונא להאמין לשליח לומר בפ"נ הם תקנו כמו כן דאם אין השליח מכיר האשה ומוסרו לשליח אחר שגם שליח כזה יהא נאמן לומר בפ"נ והטעם משום דבאמת לא שכיח ששליח הבא ממה"י יהא מכיר האשה בא"י וד' הרשב"צ דהרי יכול לתת הגט לידה עפ"י עדים ואפשר דפלוגתא זו באמת תלי' בהך פלוגתא שהביא הרשב"א אם צריך להכירה מעצמו וא"כ הדין עם רשי' או דסגי' בעדי' ואין כאן חשש עיגונא ויש להשיב: קפחינהו ספרא לתלתא רבנן סמוכו משום דרב ספרא שהי' מבבל לא הי' סמוך אמר רבא כן חד דלא סמוך קפח לתלתא סמוכו: בענין טענת אונס בגיטין כתובות ריש מכלתין. ע' רש"י ד"ה אלמא כוונתו דאי לאו דאמר הש"ס אלמא הייתי אומר דכוונת דווקא במזונות דרבנן שדי' עלי' הוא דאמרי' באונס לא חייבוהו משא"כ בגיטין דאיהו הוא דאתני הו"ל לאתנויי אבל מדקאמר הש"ס אלמא קסבר רבא אין טענת אונס בגיטין ש"מ דס"ל להש"ס בגיטין דווקא קאמר והיינו דקאמר רשי' ולקמן מפ' טעמא: והש"ס דייק לי' מד' רבא דקאמר ולענין גיטין ולא קאמר ובתנאי אינו כן: רשי' ד"ה לאפוקי מרבותינו נ' דבא ליישב קו' תוס' דמרישא שמעי' וע"ז כ' רשי' דרבותינו ברישא פליגו אדר"י ובסיפא דווקא מודו לי' מדהוה מצי למכתב זמן שלאחר י"ב חדש וכ' זמנו של היום ש"מ מהיום קאמר: והנה הרי"ף השמיט הא דאכלו ארי נ' דס"ל משום קו' תוס' בגיטין דהך כולא סוגי' אזלא ללי"ב דכתובות ומאחר דהרי"ף פסק כלי"ק ס"ל דבכ"ג אין אונס בגיטין: בענין המלוה מעות את הכהן פ' כ' הגט. הכהן הלוי בזה יש לי לסייע קצת לרב דמתני' במכירי כהנה מיירי להכי נקטה כהן והלוי: תוס' ד"ה ופוסק ע' רש"א ולי נ' כוונת תוס' דאף דאפי' לא פסק ניטל כשער הזול וא"כ פשיטא דאין בו רבי' ולזה כ' דאפי' פסק פחות משער הזול אין בו רבית: רשי' ד"ה בחזקת אותו שבט יל"ד דלמא אין לו כ' כ"א בת ונשאת לישראל והיא יורשת אותו ואינה ראויה ליטול תרומה: תוס' ד"ה במחשבה בסו"ד ע' רש"א ואפשר כוונתו דלמא מדומע שנפל לתוכו אי' ממש גרע: מתני' המניח פירות ס"פ כ' הגט. נ' דבא תנא לאשמעי' דל"ד בחזקת חי שאינו רגיל להשתנות וודאי מקמי' אפי' לאבידה דשכיחא ג"כ לא חיישי' ול"מ בפירות די"ל דמתייראי' ליטול מהם הואיל ומינחי' בפ"ע חיישי' להו אנשי דלמא עשאן תרומה על מק"א אפי' במעות דוודאי לא חיישי' לכך אפ"ה מפריש בחזקת שהן קיימין: רשי' ד"ה ה"ז חושש ביאר דבריו דהא דחושש ר"א מעל"ע הוא ג"כ מטעם חזקת טבל ותו ביאר רשי' דדווקא אם לא אכלן מפריש משום ס' טבל אבל אם אכלן משום ס' מתנות כהונה א"צ להפריש: ר"י אמר מעל"ע של בדיקה נ' דטעמא דר"י דס"ל דלר"א לא חיישי' מדינא כלל רק מטעם חומרא אבל מדינא לא ודי במעל"ע של בדיקה ור"א בן אנטיגנוס סבר דגם ר"א מודה דמדינא חושש אלא דדיו אם נחוש לאחר מעל"ע של הנחה: קשיא ול"ק תיובתא די"ל חושש לקולא כמו חיישי' במי מלין וא"כ א"ש חושש כלומר תלי' מעל"ע של הנחה: