ליקוטי חבר בן חיים ז קס

והראב"ד הביא ראי' לפוסקים אלו מדמק' הש"ס וכתבו ותנו ונ' דלמ"ש רשי' דס"ד לחלק בין יחיד לב"ד מ' דבהא לחוד תלי' מלתא: ועכ"פ בד' אילו מסולק קו' רש"א דבס"ד מ"ש שני' או שלשה הרי כבר כ' רשי' דבשני' ליכא ב"ד ובשלוש איכא ב"ד: תוס' ד"ה בזיון ע' רש"א כוונתי דגם לרבא מצי' לומר דגזרי' תנו אטו כתבו אי שרי' ע"י שליח: ואמנם לולי דמסתפניא הייתי אומר דד' תוס' דלרבא כיון דבשעת מסירה מילי הוה אין כח בשליח לעשות שוב שליח אפי' לאחר שנכתב הגט ומ"מ רשי' לכ"כ וכן הרשב"א כ' כרש"י: ויל"ע הרי רישא ר"מ ולר"מ מצאו באשפה כשר ומאי בזיון דבעל איכא בכתובה וצ"ל דגם ר"מ מודה דוכתב אבעל קאי אלא דס"ל דבעי' רק דנדע דהגט בא מחמתו ומה"ט סגי בחתימה ומ"מ המצוה עלי' לכתב ושפיר שייך בזיון: תוס' ד"ה מילי בסו"ד מ' דס"ל אפי' לר"מ קאמר שמואל מתנה אינה כגט וכ"ת מנ"ל הא דלמא משום דפ' שמואל כר' יוסי א"כ הרי רב ע"כ לר"מ קאמר לימא מר הל' כמר ומר כמר או"ו אפי' לר"מ קאמר שמואל: ודע אף למ"ש למעלה דלרבא גם לנתינה לא משוי שליח משא"כ לאביי לתי' קמא בתוס' ד"ה בזיון אין להק' דלימא הש"ס דהיינו נ"מ בין אביי לרבא דהש"ס משו"ה נקט שליח מתנה למימרא דאביי ורבא פליגו בפלוגתא דרב ושמואל: גמ' אין השואל נ' דשומר דעל אמונתו הפקידו פשיטא דאינו רשאי לתת לאחר דלא מהימן למפקיד משא"כ שואל ס"ד דמצי למימר כי היכי דהשאול לי הייתי משאיל ג"כ לאחר ולא שייך קפידא אמנם במתני' ג"כ ל"ש שומר ומ"מ אין רצונו ש"מ אפי' בשואל שייך ג"כ אין רצונו: בענין המביא גט ממה"י פ' כ"ה מתני' ומשלחו נ' משום דאידך מתני' נקט משלחו דהרי הוא עושה שליח נקט נמי כאן ומשלחו אף דב"ד משוי שליח שלא בפני' ומ"מ י"ל דהיינו דמס' ני' לרבא אי ומשלחו דווקא או לאו דווקא ואמנם מאין קפשיט לי' דל"ד י"ל דק' לי' לרבא דל' עושה שליח בב"ד מ' דבעי' ב"ד בר מדידי' ולמאי הרי קיימ"ל דסגי בשנים למימר בפ"נ ותו למ"ש הרא"ש דגם בא"י עדי' מיהת בעי למשוי שליח א"כ מאי איכא בין א"י למה"י הכא והכא שנים בעי' ובשנים סגי או"ו דיש לדחוק דמיירי שהשליח קרוב ובעי' במה"י תלתא ובא"י סגי בשנים ומ"מ זה דוחק או"ו דבמה"י ב"ד משוי שליח אפי' שלא בפני' וממילא בעי' ב"ד דווקא: וכ' רשי' לפי שהאחרון לא יוכל לומר ומ' דאם גס האחרון הי' מעצמו אצל הכתיבה והחתימה אין שליח ראשון צריך שיאמר ול"מ כן מל' מתני' דתנן ואין האחרון צריך שיאמר בפ"נ ומאי צריך דקאמר הרי לא יוכל לומר אלא ש"מ אף דיוכל אינו צריך ואי עביד לא מהני והטעם דבאמת הוה ליבעי' תרי כדאמרי' בריש מכלתין ומשום עגונא לשליח הימנוהו ולא לאחר וכיון דמתחלה לא הי' זה שליח לא הוה אז מהימן והו"ל כמו אין תחלתו וסופו בכשרות ואפי' דנעשה שליח אחרי כן שוב לא מהימן ומ"ש רשי' לא יוכל ר"ל אין הגדתו הגדה וכמ"ש: וכ' רשי' אלא אומר שליח ב"ד אני ומסתמא יצא הדבר בהכשירו כיון בזה לד' הרשב"א לקמן דמשו"ה בעי' בשליח שני ג"כ ב"ד כדי שיאמר גם שליח שלישי שליח ב"ד אני וידעי' כי נעשה הכל בהכשר: שליח דשליח משוי שליח נ' דהכא במה"י דווקא איבעי' להו דוודאי בא"י דהשליח עצמו עושה שליח שני א"כ גם שליח שני כמותו כמו שהי' שליח ראשון כמותו של בעל ושפיר עושה שליח משא"כ במה"י דב"ד משוי שליח אפי' שלא בפני שליח ראשון י"ל דל"ש בשליח ב"ד שלוחו כמותו ומעשה קוף בעלמא עביד והיינו דאיבעי' להו: ואמנם אבימי אבעי' לי' אי הא דבעי' ב"ד הוא רק משום בפ"נ ובשני לא בעי' ב"ד ודתנן אומר שליח ב"ד אני היינו שליח שני ולשליח אחרון ל' זה לאו דווקא וא"כ ע"כ בעי' ב"ד: אמר רבה ע' רשב"א ויש להוסיף קצת דס"ד כיון דילפי' מושלח דשלוחו כמותו ל"ל קרא אחרינא דשליח עושה שליח או"ו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ולומר דחד שליח עבד אבל אין זה כמותו לעשות עוד שלוחי' קמ"ל רבה דלא כן כ"א עושה כמה שלוחי': אמנם דשי' כ' דקמ"ל דלא בעי' ב"ד כוונתו משום דק' לן למה באמת במתני' בשליח שני בעי' ב"ד הרי לא יאמר בפ"נ או"ו משום דשליח שני ואינהו פשיטא דל' אומר ל' יתירה הוו דסגי אי תנן אלא שליח ב"ד אני אלא וודאי להורות דצריך שיאמר ל' זה דווקא שני כחו חלש משליח ראשון וא"כ גם בא"י