ליקוטי חבר בן חיים ז קנט

בטבע דהיינו עד פ' שנה ולא שחי עפ"י טבע אבל כיון דאפלג אפלג: וכ' רשי' דרבא עד תשעים שנה קאמר ולא כ' רשי' עד מאה משום דבריי' תנא אפילו עד מאה שנה ש"מ דגם פחות מאה בכלל דאל"כ מאי אפי' וזה כוונת הרמב"ן ג"כ בחי' שדחה דעת אומרי' דברתא ג"כ הגיע לגבורת ומ"מ סבתא לא הפליגו דס"ל דעד מאה קאמר רבא ולא נ' וכמ"ש: תוס' ד"ה והניחה זקן מ"ש תוס' דבשבוי החמירו י"ל ג"כ לגבי נכסי יתומי' דלא מסתבר דשבוי לא יוכל לשלח גט: והנה הרמב' בה' גירושין ותרומות הזכיר גוסס ולא בפה"מ ותמה עלי' הלח"מ יהמ"ל ב"ה פה"מ ונ' דבאמת גם בתרומות לא הוה מייתי שוב להך דגוסס אלא משום דבא לאשמעי' דאפ"ת כהנת הנשואה לישראל לא תאכל בתרומה דס"ד רוב גוססין למיתה אפי' לקולא קמ"ל דהרי איכא חזקת חי נגד הרוב ומשו"ה הדר מייתי לה בתרומות לא זולת: תוס' ד"ה הא בעי' סמיכה דכל הזבחי' תנן ויל"ד למה לא משני תוס' ג"כ אעוף הכי ונ' דאי עוף קרי זבח הו"א לעולם אעוף ובכור ומעשר קאי וקרי כל בין עוף בין בהמה ולזה כ' תוס' דעוף לא מקרי זבח והשתא שפיר ק' אבכור ומעשר מאי כל שייך: דתיכף לסמיכה דאוריי' דאי דרבנן שוב י"ל דש"ה דדאוריי' מיהת מקיים: ומ"ש תוס' דעובר על בל תאחר אף דאונס הוא מ"מ תחלתו בפשיעה ואמנם כן דבר זה תלי' בהא אי תחלתו בפשיעה וסופו באונס אונס הוא או פשיעה הוא ואולי דהכא שאני משום דעכ"פ עבר במ"ע דובאתם והבאתם: גמ' ורמי תרומה אתרומה נ' מעיקרא לא רצה להק' לי' מתרומה דלמא יש לחלק בין חולה למה"י וי"ל הך דשעה קודם מיתה בחולה מיירי ולהכי מק' תחלה מרישא דזקן או חולה הרי דאין חילוק ובתר הכי מק' מתרומה והנה הטור קמ"א הביא בשם רמ"ה דפסק כרבא דדווקא לא הגיע לגבורות וגם נחלק על רשי' דלא מקרי אפליג עד לאחר ק' שנה ונ' דהרמ"ה ק' לי' קו' תוס' מסבתא דפ' המפקיד ומשני לי' דסבתא וברתה הוו הגיעו לגבורות וא"כ ע"כ אפלוג לא הוה עד ק' שנה וכמ"ש לעיל: בענין ר"א בן ע' פרטא הא דאצטריך תנא למכפל הני ג' דברי' דאי אשמעי' רישא הו"א בסיפא מחזקי' במת וודאי ואי אשמעי' סיפא הו"א לעולם ברישא ג"כ ס' אלא לרבותא תנן דאפי' הנך הוה ס' קמ"ל: וע' בק"נ בענין פלוגתת הפוסקים בפי' ד' הרושלמי בכרקום ומ"מ אף דהרא"ש בכתובות הסכים עם הרי"ף פסק בשמעתין כירושלמי דהתם לרשי' הוה קולא פסק כרב מרי משא"כ הכי דלפי' רשי' הוה חומרא פסק לחומרא: כיון דגמרי דינא י"ל דהוה כמים שי"ל סוף דמתירי' אשתו וכיון דמותרת לנשא ע"כ בבת כהן גם בתרומה מתירין אותה: תוס' ד"ה הא ע' רש"א י"ל דבלו"ו ל"ק לרש"א דזה לא מקרי יוצא ליהרג כ"ז שלא חתם פורסי שמנג אבל לד' תוס' ק' דהרי גם בבריי' קרי לי' הכ' וי"ל דהוה תנא מחלק דיוצא ליהרג גופא בין מקמי דחתים ובין מאחר דחתים דהוה רבותא טפי דמחזקיי לי' במת: ומ"ש רש"א על תי' ב' לכאורה א"צ דכיון דמסל"ת רק השום עיגונא האמינוהו ומאחד דכאן לא הימנוהו הו"ל כלא אמר כלום: בענין המביא גט בא"י א"ר כהנא חלה תנן נ' דדייק לי' דבשלמא אי חלה דווקא היינו דאשמעי' תנא דווקא משא"כ אין ס"ד חלה לד' מאי קמ"ל תנא בשליח עושה שליח הא גם ממה"י דלקמן ידעי': גמ' מהו דתימא והא דלא קאמר דמשום סיפא נקט חלה דאפי' חלה לא מהני וכדר"י לקמן א"כ כיון דתנן בהדי' שאין רצונו ממילא ידעי' דחלה לא מהני: אי' רשב"ג פי' דוודאי אי ת"ק באת הולך בתלה למתיר ע"כ גם רשב"ג הכי ס"ל ומסתבר יותר למוקמי מתני' כרשב"ג מדלא מחלק תנא אמנם ל' דרשב"ג ל"מ הכי דקאמר אין שליח עושה שליח ומ"מ משני דכוונת רשב"ג כמ"ש תוס': והנה הרמב"ן הק' להפוסקים כתי' אמצעי' דבאת הולך מהני חלה הא לקולא ולחומרא מקשי' אמנם התינח לתי' בתרא של רמב"ן דמדאוריי' בעי' חלה משא"כ אי מדרבנן דווקא ל"ש לחומרא מקשי':