ליקוטי חבר בן חיים ז קנז

מאומה אלא דמ' דלא חששו כ"א אם לקטטה בין איש לאשתו: ויל"ד בשלמא למאן דמוקי רישא כר"א ומקום האיש לאו דווקא כ"א כל התורף שפיר גזרו גם בשטרות אכל התורף דהיינו מעות ושדה משא"כ למאן דמוקי מתני' כר"מ תקום האיש והאשה דווקא משום קטטה א"כ דיו לגזור גם בשטרות כן אבל מעות ושדה מאי עבידתי': תוס' ד"ה ר"א מכשיר ואפי' סבר כרבנן פי' דוודאי לא יבקש הש"ס שיהא סבר כר"י דבשלמא ר"א הלכת' כוותי' בגיטין: גמ' ומשום תקנתי סופר שרו רבנן נ' משום דבמחובר באמת גזרו רבנן לכתחלה לכך נקט הכא ל' שרו רבנן דאל"כ לא גזרו הו"ל למימר: גזר טופס וגזר שטרות נ' דר"י לטעמי' דבשלמא לר"א דלח בעי עי"ח והכל יודעי' דוכתב אכתיבה קאי ליכא למגזר כילי האי שיכתבו הגט שלא לשמה אבל ר"י ס"ל דוכתב קאי אתרוויי' כדאמר לעיל גבי מחובר ושפיר איכא למגזר דלמא אתו למטעי ולומר דכתיבה לא בעי' לשמה הלכך החמירו בה טפי: בענין זמן דאירוסין פ' כל הגט רשי' ד"ה לזמן האירוסין נ' שכיון רשי' בזה לד' הרמב"ן בחי' שכ' לתרץ קו' תוס' דמל' צריך להניח מ' דאם לא הניח פסול והרי יכול ללוקחו לגט ארוסה אלא ש"מ דגט ארוסה פסול ג"כ מוקדם ואמנם היינו אם א"צ לכתב בגט ארוסה ארוסתו' כ"א גם אנתתי כשר אבל למ"ש תוס' בשם ר"ת דצריך לכתב ארוסתי הדרא קו' לדוכתא דלמא מתני' לא מיירי בגט ארוסה כלל: רשי' ד"ה למ"ד משום פירי כוונת רשי' לד' רשב"א דאף דאין פירי זה כמו פירי דר"ל דהתם י"ל פירי דידה וכאן דלקוחות אמנם הא בהא תלי' כיון דרבנן תקינו זמן משום פירי דידה צריכין לחוש שלא יבא מתקנתם ריעותא ללקוחות: רשי' ד"ה הארוסה מי אי' כוונת רשי' דאף לענין מזונות תנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו מ"מ פירי בפרקינה תלי' ופרקינה תנאי כתובה הוא ותנאי כתובה משעת נישואין: תוס' ד"ה קפסיק ע' רש"א ויש להשיב הרי אמרי' בהדי' לעיל בשלמא לר"י היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן א"כ שפיר ידעי' דלרבנן הטעם משום בת אחותו וכ' ליישב קו' רש"א ע"ד אחר דיל"ד מאי בשלמא למ"ד משום ב"א דקאמר הש"ס וי"ל דמתני' אפי' בזה"ז תנן וכ"כ תיס' דבזה"ז הטעם שיחפה על בני ממזרי' וא"כ זה ל"ש מן הארוסין וצריך לדחוק משום מהרה יבנה וכיו"ב שכ' תוס' לעיל בסוגי' דשמה יחפה בסופו וא"כ היינו בשלמא דקאמר ויש לדחות בזה ראי' העיטור דהל' כר"ל דעולא דמפ' טעמא משום תקנת וולד כוותי' ס"ל ולמ"ש ליתא כ"א דאפי' לר"י קאמר עולא דבזה"ז בארוסה הטעם משום תקנת וולד ומ"מ שפיר קמ"ל מתני' דגם בזה"ז גזרו אפי' בארוסה אף דלא שייך בני' ממזרי': וכ' עוד תוס' דהרי צריך לשייר גם הרי את מותרת אף דסיגי' לר"ל דווקא הסובר ג"כ כר"מ וכ"ש מתני' לכאורה התוס' לא מייתי כ"א זכר לדבר בעלמא דלא תימא כיון דתני לכולהו תני נמי הא: ולולי ד' תוס' י"ל דר"ל ס"ל לעיל דגם ר"ש מודה מכאן ועד י' ימים שמא פייס ופי' ר"ת שמא ביטל ולענין זה אין לחלק בין ארוסה לנשואה וא"כ י"ל דת"ק דפוסל בלאלתר היינו אפי' באירוסין ומשום לא פלוג בין לאלתר דלא נתני חכמים דברי' לשיעורין ומיושב בזה קו' רשב"א לעיל מה ענין שמא פייס לפלוגתא דר"ש ורבנן דע"כ מדפסלו רבנן גם בארוסה ה"ט דשמא פייס וכמ"ש אמנם שמא ל"ש כ"א בנכתב היום ונחתם לאחר זמן משא"כ בקונה גט מוקדם ל"ש שמא פייס ושפיר מק' הש"ס דווקא בשמעתין: רשי' ד"ה אינו גט ויל"ד א"כ מאי קאמר הש"ס מ"ט אטו לא ידע מתני' דגט ישן וגם עולא בקיצור הול"ל משום גט ישן ונ' דאדרבא ק' מאי קמ"ל תנא וע"כ אפי' לבי"ש אתמר ומ"ט מודו בהא בי"ש וע"כ משום גיטה קודם לבנה ר"ל משום דוודאי בא עלי': והנה הרמב"ם מפ' ג"כ כרשי' וכ' הרשב"א משום דס"ל מאוחר פסול אלא דמצי מיירי דלא כ' העדים עד לאמר נישואין אמנם הרמב"ן כ' בשם הרמב"ם דס"ל דבטל השליחות כה"ג וד' הרמב"ן שם צריכין ביאור דקו' מלכה בפונדקי לא שייך לשמא ביטל: רשי' ד"ה ה"נ בסו"ד ופגם הוא למשפחה נ' שבא ליישב קו' תוס' דיפסל משום גט שאין בו זמן והנה באמת הבעל לא יעשה זה דיוכל להביא לפחות הלקוחות בדינא ודיינא אמנם כשרוצה לפגום מחמת שנאה וכיו"ב משפחתה עשה כן שיאמרו גיטה קודם נמצא אי לאו דאיכא כה"ג פגם משפחה לא חשו חכמים להכי שיגרש נשואה בגט ארוסה וכמ"ש משום הפסד לקוחות אבל