ליקוטי חבר בן חיים ז קנה

תוס' ד"ה אדרבא לולי ד' תוס' י"ל כיון דהיא יודעת שהגט מזוייף א"כ סוברת דוודאי יבא בעל ויערער ודלא יהא מהימן סבר רב יוסף נשי לאו דינא גמירי וע' ברשב"א: וכ' רשי' ד"ה בחו"ל ותו לא חיישי' לערעור נ' כוונתו וכ"ת דנחוש דכוונתה שיוציא הבעל לעז מיהת כיון דהבעל יודע דלא מהימן גם לעז לא יוציא: רשי' ד"ה וממקום מבואר מדבריו דאסיפא הוא דקאמר הש"ס תניא כוותי' ויל"ד הלא רישא ג"כ ע"כ בחו"ל מיירי דאי בא"י מאי קו' צריך הרי אם תאמר נתגרשתי ג"כ מהימנא וכד' הרמב' פי"ב ופ"ב מגירושין וכן מבואר לכאורה ברשי' ד"ה אשה מכי מטה וצ"ל דלעולם בא"י ובגט שאין עליו עידי חתימה דצריכה להביא עידי מסירה אם תרצה להנשא ונאמנת לומר שליח אני: ויל"ד בשלמא דנאמנת לומר בפ"נ ולא אצטריך קיים אפי' אתי' בעל ומערער הוצרך ללמוד מהאנשים אבל שצריכה לומר לימוד ל"ל וי"ל דס"ד דהא דהאמינו' משום דאשה לא מקלקלת עצמה וכמ"ש הרמב"ם וא"כ כל כמה דלא אתו בעל ומערער נאמין לה אפי' בחו"ל קמ"ל דצריכה לומר דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה ג"כ כוונת תנא דמתני' דתני ובלבד שצריכה לומר ולא תנו ונאמנת לומר דאי תני נאמנת ס"ד דדינה כמו בא"י אי עבדת אהני' ולעולם אינה צריכה להכי תני צריכה ונאמנת ממילא ידעי' דאי לאו דנאמנת למה צריכה: גמ' מתני' נמי דיקא לאו משום דרישא וסיפא בחו"ל דאהא לא שייך מתני' נמי דייקא כ"א אי כרב יוסף כיון דרישא בא"י ורישא דסיפא האשה עצמה מביאה גיטה ג"כ בא"י אלא הא דצריכה לומר בפ"נ הוה בחו"ל הכי הו"ל למתני ובחו"ל צריכה לומר בפ"נ מאי ובלבד דתנן ש"מ דכולא מתני' בחו"ל: בענין האשה מביאה גיטה ס"פ המביא תניון ע' רשב"א מה שהשיג על הרמב' והכ"מ פ"ז מגירושין דחה דבריו עיי"ש וע' בלח"מ מה שהשיג על ד' ה"ה על הראי' מאשה שאמרה לבעלה גירשתני וצריך להוסיף דכוונת הלח"מ ממלוה חבירו בעדים דמ"מ אם כופר הכל ואומר פרעתי נאמן מה"ט מטעם אין אדם מעיז אלמא דחזקה דהעזה מהני אפי' בממון במקום עדים: רשי' ד"ה לא חזרה שליחות נ' דכוונתו דכל מלתי' דשליחות חידוש הוא והבו דלא לוסיף והנה כל שליח יש עליו מה לעשות ואח"כ להשיב עשותו שליחותו משא"כ הכא דהשליחות ממילא נעשה ולא שייך השבה לא דמי לשאר שליחות: ואמנם לולי ד' רשי' הייתי אומר דשליח היינו אם מסר לו המשלח כוחו וכח הבעל הוא הנתינה ולזה לא עשאו שליח שהרי הוא מעצמו בלא נתינה אחרת תתגרש וזה לא מקרי שליחות וזה ענין לא חזרה השליחות אצל הבעל ר"ל כי השליח לא הי' לו מעולם כח הבעל: תוס' ד"ה כי מטית נ' דבקיו' הוה מ' להו כיון דהבעל לא עשאו שליח לגירושין א"כ אינו שלוחו כלל דאיזו כח מסר לו שיהא כמותו ותי' דהא דנתן לו כח לעשות שליח ג"כ סגי דבזה הוה שפיר כמותו: רשי' ד"ה חצירה הבא לאחר מכאן הי' יכול לומר ג"כ דפסול מטעם טלי גיטך אלא דעדיפא ומני' ובי' קאמר: תוס' ד"ה אימר ע' רשא נ' כוונת תוס' דלי"ק ס"ל דאין צריך שמאמר בפני ב"ד כלל כיון דאיהו שוי' שליח ומסתבר לי' טפי שתאמר בפ"נ בשעת קבלת הגט ולי"ב ס"ל דמסתבר טפי שתאמר בשעה שהגט יוצא מת"י ולהכי מזכיר לי"ב ל' ב"ד אמנם רשי' כ' בהדי' דלא כד' תוס' ונ' לד' רשי' ליישב עד"ז דלי"ק מ' לי' דהאשה עצמה מביאה גיטה מיירי אפי' בא"י וקמ"ל דנאמנת לשוויי שליח ובחו"ל צריכה לומר בפ"נ ולי"ב ס"ל הבעל שמתנה כזאת עם אשתו ע"כ לטובתה הוא מכוון שתאמר בפ"נ וא"כ דווקא כה"ג מייבו תנא והיינו ובלבד דתנן: הדרן עלך פ' המביא בתרא. בעזר שוכן שמים נותן התורה ונתחיל לבאר פ' כל הגט שנכתב שלא לשום אישה. בעזר גאולת עמו ישראל בעתה מחשה. תוס' ד"ה יתר מיכן ע' רש"א נ' דא"נ הוה ק' קו' י"ל דעכ"פ לגבי סיפא לא הוה יתר על כן לפו"ם סברא דהשתא דאי אמרי' יש ברירה שפיר יש להכשיר יותר באמר ללבלר מבס"ת אבל קו' רש"א