ליקוטי חבר בן חיים ז קנב

דחיישי' כי היא עצמה מרקה הגט שהיו עליו ע"ח עד העדים משום תנאי שהי' בו והעביר אותו נמצא דהעדים לא חתמו מעולם על אותו גט וכ"ת הרי כה"ג גם לר"א פסול משום מזוייף מתוכו נהי דאי ידעי' בוודאי שעשה כן פסול משום מזוייף מתוכו מ"מ כיון דמזוייף מתוכו גופא אינו פסול כ"א מדרבנן לא גזרו רבנן למיחש למלתא: גמ' מצה דלא מליח הא וכו' הא דקרי לי' מצה הרי עור הוה ע"כ דבצד א' באמת מעובד אלא דבצד האחר לא מליח: תוס' ד"ה מאן חכמים ואי הוו סהדי ע' רש"א ולי נ' דלפמ"ש רשי' במתני' דחיישי' שהוא מחק לא אהני לן לר"מ ע"מ כלל אלא ר"ל ע"ח ובתנאי שיזכרו שכך הי' כ' בגט כשחתמו דליכא למיחש למידי ומ"מ כ' תוס' הרי בעי' מוכח מתוכו: רשי' ד"ה אבל בשטרות הנה מדנקט קרא דלמען יעמדו מ' דאשטרי מכר קאי ומ"מ רשי' לא כ"כ ואולי משום קו' תוס' משדי מכורה לך ואמנם נ' טעם אחר עוד דבגיטין כיון דמיד כשנתגרשה יכולה להחזיק עצמה להנשא בב"ד א"כ אם לא עשתה כן איהי דאפסדה אנפשה ובוודאי עשתה בנתיים איזו זייף וא"כ ה"ה בשטרי מכר דג"כ יכול הלוקח להחזיק עצמו מיד בב"ד היינו הך אבל בשטרי הלואה מה הי' לו לעשות קודם זמן פרעון בב"ד ועי"כ לא יתנו לב למיחש למלתא וישכחו שנכתב על דבר שיכול להזייף אלא שהוא תימא קצת בשטרי מלוה מאי ע"מ שייכא וכ"ת בשטרי מכר מאי זייף שייך י"ל דזייפא לזמן שלא יגבה ממנו מלוה מוקדם: בענין הכל כשרין לכתוב פ' המביא תניין רש"י האשה כותבת על קלף שלה היינו דרב אשי דלעיל דדייק מכאן אשה ידעה לקנוי דאין לומר דהא גופא קמ"ל דרשאי אשה לכתוב גט חדא דמרישא דהכל שמעי' ועוד גיטה ל"ל אלא דאכתי ק' דלמא ר"ל דמקני לי הקלף קודם הכתיבה כבר דחה הר"ן במתני' דא"כ לא פשיט רב אשי מידי: אלא אי ק' הא ק' ר"ח דבעי למפסל לכולהו גיטי היאיך לא עמד על משנתינו זאת ורבא נמי לא דחי לי' מהך ונ' דרשי' יישב זה במ"ש והיא נותנת שכר הסופר ולאו אקלף כ"א ר"ח פשיטא לי' דבעי בכתיבת הגט לר"א שליחות ובשלמא אם האשה עצמה כותבת היא נעשית שליח הבעל משא"כ אם הסופר כותב והאשה נותנת שכר הסופר. הסופר שליח האשה ולא שליח הבעל ובעי' וכתב וע"ז דחה רבא דלעולם הסופר הוה שליח הבעל כי מה שהיא משלמת יודע הסופר דאקנויי אקנוי לי רבנן ואף דלד' רשי' לר"ה דשמעתין ע"כ לא בעי שליחות בכתיבה אפשר דבאמת מה"ט ר"י אמר שמואל פליג עלי' ומוקי לה בשייר מקום התורף דס"ל בעי' שליחות בכתיבה ור"ח לעיל כוותי' ס"ל וכ"ת אכתי רב אשי גופא מנ"ל למפשט ממתני' דלמא מתני' מיירי שהקנתה לבעל קודם כתיבה א"כ היאיך שייך שאין קיום הגט אלא בחותמיו בשלמא אם מתני' מיירי דבשעת הכתיבה עדן הי' הקלף שלה קמ"ל דלא מפסיל בהכי משא"כ אי נימא דמתני מיירי שהקנתה לבעל הקלף קודם כתיבה מאי אין קיום הגט אלא בחותמיו דתנן אלא דמדתני לה תנא בתר האיש כותב את שיברו ע"כ גם בשובר רבותא קמ"ל ונ' דס"ד אם היא כותבת גיטה תקדים הזמן כמה שתרצה וכן הוא בשוברו וזמנין דמכרה לכתובתה בטובת הנאה כדאמרי' בב"מ גבי מצא שובר קמ"ל דליכא למיחש להכי שאין קיום הגט אלא בחותמיו ועידי חתימה לא יתחמו גט מוקדם וכמ"ש תוס' במתני' דנב"י עיי"ש וכ"ת לר"א דמכשר בלא עידי חתימה מא"ל אדרבא עדיפא מני' הות דכשאין עידי חתימה צריכה להביא העידי מסירה לפנינו וממילא נדע מתי נתגרשה וכ"ת א"כ מניין שוב לרב אשי למידק ממתני' דאשה ידעא לאקנויי דלמא תנא זו לחוד שכ' קמ"ל וי"ל דאי להא לחוד תנן לעיל גבי נב"י הו"ל למתני' או"ו תרתי קמ"ל: תוס' ד"ה והא לאו בני דעה והא דאמר פ' כ"ה קו' זו לכאורה יש ליישב ע"ד אחר וכ"כ חי' רמב"ן פ' כל הגט דוודאי מקמי דכ' קרא לה הייתי אומר דוכתב היינו הבעל או שליחו והוה בעי' שליחת בגט אבל מאחר דכ' קרא לה לשמה שוב ל"ד וכתב בפ"ע כ"א הכל בלשמה תלי': רש"א בתוס' לר"א פריך ולי נ' דקו' הש"ס לימא תנן סתמא דלא כר"א דהל' כותי' וכזה מורין ד' רשי' דבד' המק' לא כ' כלום ובד' התרצן כ' ליישב הא דקתני סיפא אין קיום וכו' ע' בדבריו אלא דקו' המק' לא הי' כ"א לימא דלא כר"א וגם אסיפא הי' יכול להק' משא"כ ר"ה דמוקי מתני' לר"א צריך רשי' ליישב: וע' בר"ן שכ' ג"כ בזה עמ"ש ק"ק י"ל דבס"ד באמת הוה ס"ל דבעי' בני כריתות וחש"ו לאו בני כריתות אלא דגם לענין זה מהני גדול עע"ג דחשבי הגדול לסופר והחש"ו לקולמוס בעלמא ומק' ר"נ א"כ נכרי