ליקוטי חבר בן חיים ז קנא

מעשה וכן לר"מ דדרש וכתב אחתימה אבל לר"י בשלמא אחתימה שפיר יש לדרוש אבל אכתיבה היאיך נוכל לדרוש דלא יהא מחוסר מעשה הרי ע"כ מחוסר חתימה עדן לר"י ולזה אשמעי' ר"י דמ"מ אתרוויי' דרשי' הכי והיינו דנקט תרוויי' וא"ש ג"כ דאשמעי' ר"י למלתי' גבי מחובר ולא גבי לשמה משום דבמחובר הוה רבותא טפי וכמ"ש: גמ' חתמו שנינו לפי פשוטו ה"ק כיון דתנן חתמו מוקמי' לה בחתימה ממש וכ"מ מהרשב"א שמפ' הכי ל' הש"ס אמנם מד' רשי' נ' ממה שהחזיר בדבריו ל' דמתני' דפליגו הנך אמוראי אי גרסי' במתני' וחתמו או חתמו דלר"א דגזר טופס אטו טורף גם לקמן בהכותב טופסי גיטין נהי דבמחובר כשר דיעבד היינו אם כבר נתנו לה משא"כ למסר לכתחלה התורף וליתן לה וודאי לא וע"כ גרסי' וחתמו ל' דיעבד אמנם ר"ל גרס חתמו דס"ל אפי' לכתחלה וע"כ כר"מ אתיא דלר"מ די למגזר לכתחלה תורף אטו חתימה דלמא משתלי וחתים במחובר אבל לא שלא נתיר לו דיעבד אם כ' תורף על מחובר לחתים העדים והיינו דקאמר ר"ל חתמו שנינו כלומר לכתחלה וע"כ ר"מ היא: ועד"ז יש ליישב דהתוס' רפ"ק נתקשו מ"ט החמיר ר"מ במחובר יותר מבלשמה ולמה לא הקשו גם לתנא דידן לענין תופס דבמחובר אוסר לכתחלה ובכותב טופסי גיטין מתיר לכתחלה לסופר לכתוב טופס אמנם באמת ספרא דדייני מגמר גמירו ובמחובר יש לגזור דלמא משתלי וכ' גם תורף אך למגזר מתורף אעדים לא מ' להו במחובר טפי מבלשמה: אלא שי"ל דל"ק להו ממחובר לר"א דלמא באמות מתני' לגמרי כר"א אתיא דפוסל גם בתופס גיטין לקמן במתני': בענין גט על המחובר פ' המביא תניין. רשי' ד"ה דשקיל לי' הק' הר"ן דמ' דרשי' ס"ל כר"ת דגם בתלוש שייך קציצה ולקמן ד"ה שמא יקטום מ' דכר"ש ס"ל והנה הרא"ש הביא בהדי' בשם רשי' דכר"ש ס"ל ונ' דרשי' ק' לי' קו' ר"ת מחרס דאמרי' דשקיל לי' ומ' לי' כיון דהעציץ שייך בהני זרעים יש לו דין מחובר לענין זה דשייך בשבירתו תלישה דבאמת ע"י השבירה תולש הזרעים: והנה ראי' ר"ת מבין שטה לשטה ר"ל דאפי' למאי דמשני הש"ס התם מעורה מ"מ ק' מקציצה עכ"פ וע' רשב"א: ונ' דרבא דייק למלתי' ממתני' מדלא תנן גבי עלה. זית ג"כ ונותן לה הזית וכ"ת התם משום ספר או ונתן כמ"ש הראשונים מ"מ משכחת לה בעציץ נקוב אלא ש"מ דגם התם פסול משים שמא יקטום ואביי ס"ל דמתני' בכיון נקט תלישה להודיע דלדווקא אתא דווקא זית שהוא של קיימא ולא שאר עלין וכמ"ש תוס': גמ' עציץ של א' נ' דנקט לה הכא למימר דאף דלענין גט כתלוש הוה וכמ"ש תוס' מ"מ לענין דין קרקע יש לו: תוס' ד"ה ובדאשרוש ע' רש"א הנה תוס' ב"מ שם כ' דל"ג ואזדו לטעמי' ומ"מ מלתא אחרינא הוה וראי' מדלא עביד הש"ש התם צריכותא גם מהך מתני' וא"כ ממו"מ וודאי ל"ק אבל תוס' בשמעתין גרסי' ואזדו לטעמיי' וצ"ל דמפ' הכי וודאי אי לא אפלגו ר"מ ור"י רק במו"מ ל"ש ואזדו לטעמיי' וכמ"ש תוס' שם אמנם מדאפלגי גם גבי ערלה קאמר הש"ס שפיר ואזדו לטעמיי' א"כ עיקר הראי' מערלה ול"ק להו כ"א מערלה ובחי' רמב"ן יישוב קו' תוס' עיי"ש: בענין כ' שיכול להזייף פ' המביא תניין. רשי' במתני ד"ה נייר מחוק וע' תוס' ד"ה לא על הנייר והקו' עצומה וכן הק' כל הראשנים ונ' ליישב דלכאורה אמאי נקט תנא ל' אין כותבין הרי לר"מ אפי' דיעבד פסול וצ"ל משום סיפא דחכמים מכשירין אפי' לכתחלה וכוחא דהיתירא עדיף אמנם לכאורה בהא גופא פליגו אליבא דחכמים ר"א ור' יוחנן לקמן דר"א ס"ל דחכמים אפי' לכתחלה מכשירין וע"כ לא מכשרי אלא על זמן מועט דליכא למיחש לדלמא מייתי עידי מסירה משא"כ ר' יוחנן באמת ס"ל דחכמים דיעבד דווקא מכשירין דע"כ מייתי ע"ע שנשתריא להנשא ואי מייתי עד אז ע"מ אין מתירין אותה להנשא וכפי' רשי' לקמן ומ"מ וודאי לכתחלה לא מכשרי רבנן כמו בלא ע"מ וא"כ הדרא קו' לדוכתא למה תנן אין כותבין והיינו דכ' רש"י דמתני' מיירי בנייר שהי' מחוק ובאמת דיעבד כשר דאינו דומה נמחק פ"א לנמחק ב"פ אלא דמ"מ לכתחלה לא סמני' אהא: וכ' עוד רשי' דחיישי' שהבעל הי' מחקו עד העדים וכו' וק' הרי בהדי' אמרי' בגמ' הטעם דהיא זיופתא ונ' דרשי' לטעמא דס"ל לר"מ לא בעי' מוכח מתוכו וא"כ ק' כי היכי דלר"א כשר דאין מתירין אותה להנשא עד שתביא ע"מ ה"נ לר"מ למכשר ותצטרך להביא ע"ח או"ו דלר"מ לא מהני אם מייתי ע"ת