ליקוטי חבר בן חיים ז קנ

העבד דווקא דאל"כ הו"ל חצר של שותפין ולא כרות גיטא: ויל"ד כיון דעיקר רבותא דרבא בנוי על גיטה וחצירה באין כ"א הו"ל לרבא לאקדומי תחלה הך בתרא בחצר ואח"כ לישמעי' עבד ונ' דרבא אמתני' קאי דתנן יד של עבד וקרן של פרה ותרתי ל"צ והי' אפשר לומר דבאמת משנה יתירה דיד של עבד לדיוקא תנן דדווקא כ' על היד הגט הוא דכשר וכמ"ש הרשב"א דהעבד דין נייר יש לו משא"כ נתן הגט ביד העבד וכדרבא לא מהני קמ"ל רבא דלא היא כ"א דגם כה"ג כשר וכ"ת משנה יתירה ל"ל י"ל לא זו אף זו תנן לא מבעי' יד של עבד דוודאי גם בשעת כתיבה הי' דעתו ליתנו לה ולא למגזיי' דחדא מי אי' לי' רשות לקוץ יד של עבד אפי' הי' דרך לקוץ הרי יצא העבד לחירות בראשי איברי' ומאי אהני לי' אפי' קרן של פרה דאיכא למיחש שמא בשעת כתיבה הי' דעתו למיגז הקרן והו"ל לי' כתיבה במחובר לא מיישי' להכי כיון דחזי' לבסוף דיהיב לה כולא פרה: רשי' ד"ה וחצר מהלכת דברי' צ"ע דאטו קנין חצר מדרבנן קנין חצר דאוריי' הוה ונ' דק' לי' לרשי' כיון דחצר מהלכת מה"ט לא קני כמ"ש רש"י ב"מ שם משום דלא דמי לגגו חצירו וקרפיפו א"כ כפות אמאי קני הרי ג"כ לא דמי לגגו וכו' דהרי אם הותר מכפיתתו שוב אינו דומה לגגו וכו' אמנם רש"י בב"מ יישב זה דהעיקר דחצר מהלכת לא קני משום דאינו משתמר לדעתו וע' ביאור דברי' ברמב"ן בשמעתין אך בסוגי' זו מ' לרש"י דבאמת אפי' כפות אינו קנה כ"א מדרבנן ומ"מ מגורשת מדאוריי' דהפקר ב"ד הפקר והו"ל חצירה אמנם בכפות הוא דאמר רבנן דלקני לא באינו כפות: תוס' ד"ה אבל בחצר י"ל דבשלמא בחצר משכחת לה שהי' חצר חבירו סמוך ממש לחצירו וטעה ונתן הגט בד' אמות של חצר חבירו והיא קנתה אח"כ החצר משא"כ בעבדו של חבירו בשלמא אי הוה עבד יוכל להיות שליח בגט הו"מ למימר שנתן לו בתורת שליחות אך מאחרי דעבד פסול לשליחות מהי"ת ימסור הגט ביד עבדו של חבירו וא"כ פשיטא דלא גזרי': תוס' ד"ה אטו וא"ת רב שימי וכו' פי' בשלמא מתחלה ס"ד דרב שימי באמת קו' תוס' מק' אא"כ לא משני הש"ס מידי אקו' רב שימי וצ"ל כתי' תוס' והדרא קו' לדוכתא רב שימי מאי ק' לי': תוס' ד"ה ואי בע"א בסו"ד וק' א"כ קו' אביי ג"כ ליתא כיון דאפי' חצירה לא הוה בע"כ א"כ מ"ש מחצר מתנה וצ"ל כוונת תוס' דבשליחות ע"כ אי אפשר לאוקמא קרא לשליחות דאב דהא אפיק קרא דהוה כידה ממש לכל מילי וקרא כי אתו לשליחות דמדעתא אתו משא"כ בחצר דאפי' לחצירה אצטריך קרא דל"ד לגמרי לידה ודלמא דווקא לחצירה אתו קרא דדמי מיהת קצת לידה חצר מתנה אכתי מנ"ל: והק' הגאון ר' ע' איגר הרי שפיר משכחת חצירה בע"כ בקטנה שאין בידה להפקיר ואולי כיון דבעי' משלחה ואינה חוזרת ומסתמא הגיעה אז לפעותות ופעוטות כי היכי דמתנתן מתנה כמסקנא דפ' הניזקין גם הפקירן הפקר וצ"ע: תוס' ד"ה שכן אב כוונתן ליישב קו' רמב"ן הרי גם בקידושין מתקדשת ע"י אבי' ואטו איכא קידושין בע"כ לזה כ' תוס' דבשלמא בקידושין דעתי' דאב מיהת בעי' ואין זה בע"כ משא"כ בגירושין דאפי' בע"כ דאב: בענין כ' על המחובר פ' המביא בתרא מתני' על העלה של זית ע' מ"ש רשב"א לקמן במתני' דמחובר אפי' נתן לה הזית לא מהני וכ"כ הרא"ש וי"ל עוד טעם אחר דבעי שלא יהא מחוסר שום מעשה בין כתיבה לנתינה משא"כ בכה"ג כיון דעכ"פ צריך להקנות לה הזית וכ"מ מל' הרמב"ם שכ' שלא יהא מחוסר מעשה עיי"ש פ"א מה' גירושין אמנם מד' רשי' שכ' עלה תלושה אין ראי' די"ל משום רבא דאסר לקמן משום שמא יקטום כ"כ: מתני' רש"י דכ' וכתב וכו' אף דמתני' לכתחלה תנן מ"מ עיקר טעמא משום קרא דכ' וכתב ונתן: ר"י פוסל וכו' יל"ד למאן דמפ' דחתימה היינו תורף א"כ לר"י ג"כ ה"פ וס"ל דמשום גזירה פוסל ר"י אפי' דיעבד א"כ מנ"ל לרב אשי רפ"ק למידק דר"י כתיבה וחתימה בעו או"ו דרב אשי פשיטא לי' דמשום גזירה טיפס אטו תורף לא פסיל ר"י דיעבד וחתימה ממש קאמר ומנ"ל לרב אשי הא ונ' דר"י הכי הו"ל למימר עד שתהא כתיבה וחתימה מאי כתיבתו וחתימתו ש"מ כתיבה כולו ר"ל וממילא חתימה חתימת העדים ועד"ז י"ל קו' תוס' לעיל ורשב"א בשמעתין כיון דר"י כתיבה בעי א"כ חתימה ממילא ידעי' דהענין היא כך בשלמא לר"א וכתב קאי אכתיבה וחתימה לא בעי כלל א"כ שפיר קאמר קרא דבין כתיבה לנתינה לא יהא מחוסר