ליקוטי חבר בן חיים ז קמט

ואולי י"ל הא דקאמר הש"ס דחזי לאצטרופי' ר"ל שישתמש בו כ"כ פעמי' שיהא בתשמיש שו"פ ולא כד' רש"י: תוס' ד"ה דלמא נתינת גט הנה ד' הרמב"ן לחלק בין ממון לנתינה דעלמא ואמנם ק' מושלף איש נעלו: והנה בסו"ד התוס' מבואר ד' ר"ח דגם הכא ק' לי' ליכתב קרא ומסר לה כדכ' וימסרו מאלפי ישראל או"ו נתינה חשובה בעי': והנה במנחות כ' תוס' דר"י בכריתות גם כאבא שאול מצי סבר וק' לאבא שאול היכן מצינו נתינה בכזית וצ"ל גבי לבונה וכמש"כ תוס': והא דאהדר רבא דלמא נתינת גט כלומר דמונתן ילפי' דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום ואי הוה כ' ומסר לא ידעי' זה דל' מסירה הוה ג"כ בנתן לה רשות: תוס' ד"ה משמי' דרבא אפשר ד' רשי' דלא נימא דלוי דרשא תחלה משמי' דיחיד ש"מ לוי פליג אבני ישיבה לזה כ' רשי' דא"כ ל"ל למדרשי' משמי' דרבים אח"כ ש"מ דגם הוא ס"ל הכי: אף אנן נמי תנינא מהאי ל' נ' דייק הרמב"ם דאפי' לכתחלה כותבי' על אי' הנאת דאי דיעבד דווקא הרי במתני' לכתחלה תנן ומאי אף אנן תנינה אדרבה מתני' פליג או"ו דגם באי' הנאה כותבי' לכתחלה: בענין רמי בר חמא פ' המביא תניון. רשי' ד"ה כל שיכול לזייף דלמא הוה בי' תנאה כוונתו דוודאי רמי בר חמא ג"כ כר"א ס"ל אמנם נהי דמכשר ר"א כ' שיכול לזייף היינו אם הע"מ לפנינו אבל רב"ח דמיירי שאין הע"מ לפנינו למה יוכשר דלמא תנאה הוה בי' ועברה עליו והגט בטל והיא מחקתו: תוס' ד"ה בכתובות קעקע בסוף דברי' פשיטא להו דכ' על אי' הנאה דיעבד דווקא דלא כהרמב' דמכשר לכתחלה ויש לעיין בפ' ונ' לכאורה ד' הוס' דנהי דגירושין מצוה ולאו ליהנות ניתן מ"מ כיון דמפטר ע"י גירושין משאר וכסות הו"ל הנאה וכ"ת גם במעין ומי חטאת נמי נימא דמקרי הנאה דהותר לטהרות התם הא גופא רק ארי' רביע עלי' משא"כ שאר וכסות דהוה מילי דממונא וד' הרמב' מקרי הנאה דממילא ולא מקרי הנאה כ"א טובל בימות החמה, דהטבילה גופא הנאה הוי ואולי יש לדחוק דמשום גט ארוסת נקט הרמב' לכתחלה דלא שייך שאר וכסות ודוחק א"נ גם תוס' מודים דגירושין לא מקרי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו אמנם כוונתם משום דמשתרי' לי' נייר וכ"ת נייר הרי הטילו חכמים עליה היינו אם מתגרשה מדעתה משא"כ אם מגרשה בע"כ ומ' לתוס' דבריי' נקט לי' דיעבד משום דמיירי היכי דמגרשה בע"כ והרמב' מיירי ברוב גיטין דמתגרשת מדעתה והיא נותנת הנייר נמצא דהוא לא נהנה במה שכ' על אי' הנאה והיא לא עבדא מידי ומה"ט התיר אפי' לכתחלה: ויש לעיין למ"ד כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופי' מהרי"ט ר"א סי' ס"ט דהיינו אם עי"ז בטל האיסר א"כ גם בכ' על אי' הנאה נימא דהגט בטל וממילא לא יהנה וצ"ל דבאמת שוגג מיירי ובשוגג ליתא להאי כללא ועוררני הגאון בעהמ"ח ס' מחנה חיים דנוב"י מה"ת יו"ד סי' ט' פלפל בזה ומסיק דאין לחלק בין שוגג למזיד – וכ"ת לימא הש"ס בתמורה כ' גט במזיד על אי' הנאה איכא בין אביי לרבא לרבא פסול י"ל דאי כהאי לא נקט דנימא דבהא הוה פלוגתיי' ועד"ז כ' במק"א ליישב דלא קאמר כ' גט שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמוס לשמה לראב"י א"ב והיינו ג"כ דשוגג ליתא לדרבא ובמזיד לא בעי' הש"ס למנקט דאי כה"ג: ויש לעיין במאי שכ' תוס' דא"כ כתובות קעקע דאוריי' כשר הרי ע"כ גם העדים כ' כתובות קעקע והוי פסולי עדות בעבירה של תורה וצ"ל דהוי שוגגי': תוס' ד"ה ת"ש ויל"ד לפי' דברי' אמאי נקט רב"ח מלתא דאי' דהיינו יד של עבד בכתובות קעקע ולא נקט קרן של פרה בחקק וצ"ל דא"כ תפשוט קרן של פרה אכתי לא נדע יד של עבד דאי' לי' דעת ודלמא מדעתי' אזיל משא"כ אי ידעי' יד של עבד קרן של פרה ממילא ידעי': א"נ לפמ"ש ב"ב קכ"ד דבפרה מסירא לרועה יש חזקה י"ל דלא נקט פרה משום דסתם פרה מסירא לרועה: והנה הבי"ש הק' כיון דעכ"פ מוכח שהיא הקנתה לו העבד א"כ שוב לא הוה בכלל גודרות ואמאי בעי' מוחזקין שהוא שלו ונ' דה"ט דאמרי' דאקנתי' לי' במתנה ע"מ לכתוב לה גט עלי' ולא גרוזא ממתנה ע"מ להחזיר דהוה מתנה ואינו ענין לגודרות: בענין מימרי דרבא פ' המביא תנין. רשי' ד"ה עליו על העבד דלא תימא על היד לבד כ' לה שטר מתנה לזה כ' רש"י דבעי' על