ליקוטי חבר בן חיים ז קמז

שתא הבעל מסר מודעא בפני עדים והעדים יבואו ויזידו: בענין אמר לעשרה פ' המביא בתרא. רשי' ד"ה וכולם משום תנאי נ' כוונת דבריו: דלכאורה בשלמא ר"ל לחומרא אלא ר"י מ"ט אזיל לקולא אמנם טעמא דר"י מאי כולם משום עדים א"כ מוכחא מלתא דעדן לא גמר בלבו לגרשה דהרי להכי החתום י' עדים שיארע בנקל קלקול בחתימה וא"כ למה יאמר לעשרה או"ו גמר בלבו לגרשה וכולם משום תנאי ודאמר לעשרה משום לביישה: רש"י ד"ה מ"ב כוונת דבריו דלכאורה למ"ד משום תנאי מקוים תנאי ואזיל ואפי' אחר גירושין וא"כ טובא איכא ביניי' דלמ"ד משום עדים צריך לחתום קודם גירושין ולזה כ' רשי' דלא היא כ"א אפי' למ"ד משום תנאי כיון דאמר כולכם א' כותב וכולם חותמין וכשם שא' כותב קודם גירושין ה"נ כלם חותמין קודם גירושין: רשי' ד"ה ועד עשרה ימים נ' כוונת דבריו דלכאורה הול"ל נ"מ דלמ"ד משום תנאי מצי מחיל לתנאי' לזה כ' רשי' דמחילה ל"ש כאן ועכ"פ קודם שנתנה לה חתמו כלן: והנה יש לעורר לכאורה כיון דלר"י הטעם משום שמא יחפה אפי' הוה סבר משום עדים אמאי פסול כיון דחתום תרי אניי' ביומי' וצ"ל כמ"ש תוס' לעיל דעכ"פ ליכא קלא עד שיחתמו כלן משא"כ אי כלם משום תנאי דאיכא קלא וגם הב"ד יבררו אימתי ניתן אף שתוס' כ"כ רק לר"ל ואמנם ד' רשי' מ' כמ"ש במתני' דנב"י דהעיקר אם דמי למוקדם או לא עיי' בדבריו: ויל"ד לד' תוס' דשמא פייס דקאמר ר"ל לעיל ר"ל שמא ביטל א"כ ל"ל לר"ל למימר כלם משום עדים כיון דנ"מ מכאן ועד עשרה ימי' אפי' כלם משום תנאי הרי פסול שמא פייס בשלמא אי פייס גט ישן הוא דהוה מכאן פסול גמור משא"כ לתוס' וצ"ל דבאמת ר"ל משום קרוב או פסול קאמר והש"ס דנקט' אפי' מכאן ועד עשרה ימים משום ריב"ל לקמן דס"ל בפייס כר"י ובשום עדים כר"ל: גמ' אתו לאחלופי בשטרות דעלמא וע' רשי' הא דלא נקט משום גט גופא היינו משום דלר"א ע"מ כרתי וקרוב משום מזויף מתוכו פסול דלמא אתו למסמך עליי' ומחזי כגזירה לגזירה משא"כ בשטרות דעלמא אתו לאפוקי ממונא אפומא דקרוב: והנה מיש למעלה דלר"ל ליכא ביניי' כ"א קרוב או פסול א"כ ע"כ ליתא לד' רש"ל דלמ"ד דקרוב גם לר"י פסול ליכא ביניי' כ"א מכאן ועד עשרה ימים דלר"ל ל"ש האי א"ב וע"כ כד' רשא ע"ש: תוס' סוה"ד אמרי לה פסול נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לכאורה התם הטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משא"כ הכא כיון דעדותן לאו עדות רק למילי חתמו למה לא נישיילינהו ואם יאמרו לעדות נהמנו אמנם מד' ראש בב"ב מבואר כוונת תוס' דאי מהמני' להו דלעדות חתמו ואתה פוסל עדותן של עדות כשרי' וזה א"א דהרי כמי שנחקרו עדותן בב"ד ואי לאו דידעו דלמילי חתמו לא הוו חתמו בהדיי': רשי' ד"ה שעת הדחק נ' דרשי' מס' לי' בד' הר"ן אי נב"י דפסול גם בשאר שטרות בגט אם ניסת תצא וא"כ שעת הדחק הוה דאם ניסת לא תצא משא"כ אי נב"י ג"כ אם ניסת לא תצא א"כ רשעת הדחק היינו הלך לדרכו: אלא שיל"ד לפי' בתרא מאי מק' הש"ס והאמר ר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר הרי לד' רשי' לר"ל מכאן ועד עשרה ימים רק משום גט ישן פסול ובגט ישן הרי תנשא לכתחלה ובשלמא הלך לדרכו מצי מיירי שמסר הגט לשליח דבגט ישן לא שבקו לשליח למסר לה וצ"ע: בענין בכל כותבין פ' המביא בתרא תוס' ד"ה דיו דיותא מאי אשמעי' ר"ח לכאורה עדיפא הול"ל להק' הרי תנא תנא וכל דבר המתקיי' לאתיי' דר"ח והרי תנא בהדי' דר"ח ואפשר משום מי טרי' תנן הכי וכפי' ראשון של רשי': תוס' ד"ה קנקנתום עדיפא הו"ל להק' דהרי במתני' תנן כותבין לכתחלה ובבריי' תני אכתבו בשיחור ל' דיעבד וכ"פ הרמב"ם מדלא קאמרה ש"ס לאתוי' הא אמנם נ' ד' רשי' דר"ל במתני' קומוס וקנקנתום בהדדי וכ"מ הויו דתנן בקנקנתום ובבריי' מיירי בקנקנתום בלא קומיס וי"ל בזה גם קו' תוס' אד' רשי': בענין כתב ע"ג כתב פ' המביא בתרא. תוס' ד"ה דיו ע"ג דיו ע' רש"א ולפי דבריו יש ראי' מכאן לד' רמב"ם דפ' כר"ח דכ' ע"ג כ' לא הוה כתב דהרי ר"י ור"ל הכי ס"ל: