ליקוטי חבר בן חיים ז קמו

והאמרי' דבי ר' ינאי נ' דידע הש"ס דאילפא דהוה חבר לר' יוחנן הי' ג"כ מתלמידי ר' ינאי כמו ר' יוחנן ולהכי פריך מדבי ר' ינאי: סוגי' דשמא יחפה גיטין פ"בכ תמצא בליקוטי חבר חלק שלישי עיי"ש בענין מאימתי מוניז גיטין פ"ב ושאר הענינים שם.: רשי' ד"ה ב' נשים של אדם א' שפי' לים כוונת רשי' דלכאורה מה יתמהו יאמרו א' מחמת קטטה נתגרשה ולא בא עלי' וא' לטובתה ובא עלי' או"ו דר"ל של אדם א' המגרש שתי נשיו משום שפי' לים דזולת זה לא שכיח שיגרש אדם שתי נשים ביום אחד וממילא יתמהו: רשי' ד"ה גט ישן לקמן תנינסו וכו' וטעמא כוונת רשי' ע"ז שכ' תוס' דבריי' אשמעי' אף דלא חיישי' לגט ישן מ"מ מונין משעת נתינה ותינח אם תרוויי' מחדא טעמא משום שמא בא עלי' ונתעברה משא"כ אי גט ישן מטעמא אחרינא מה ענין זה אצל זה: תוס' ד"ה המשליש ונ' להוסיף עוד דנקט תנא קמיי' ונשתהא שליח כלומר שלא הי' צריך להשהות וכ"כ אלא שנשתהא ס"ד דוודאי לא נתיחד עתה בין כתיבה לנתינה קמ"ל דאפ"ה מונין משעת נתינה: ואמנם לד' רשי' כיון דעכ"פ במשליש התנה שלא יתנהו עד לאחר ג' חדשים סיד דוודאי נתיחד עמה וימנו משעת נתינה קמ"ל: וטעם רשי' עיי' ברן: עבדי משעת כתיבה לא קאמר עבדו כשמואל אלא משום דא"ל דלמא רב ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ מר מיירי כשהי' בעיר ולכך משעת נתינה ומר מיירי כשאינו בעיר ולכך משעת כתיבה ובאמת אינו כן ולזה קאמר הש"ס עבדי משעת כתיבה ועבדי משעת נתינה: רשי' ד"ה משתפגום מבואר מדבריו דתרתי בעינן לרב חדא שלא יהי' מעב"ד ולזה צריך זקיפה לפגימה צריך שיהא עומד ליגוש והיינו משום דאמרינן פ"ק דמכות המלוה לי שני' אין שביעית משמט משום דאינו עומד ליגוש וה"נ כתובה בעי' שיהא עומד ליגוש וה"ט דבריי' לקמן נקט דווקא אונס ודדמי שאין דרך לתובען מיד כמו בכתובה ולהכי בענין העמדה בדין משא"כ שאר קנסות דדרך לתובען מיד כגון כפל יד' וה' ל' שלשים דעבד וכיו"ב א"כ מעולם אין שם מעב"ד עלי: ברשו' כמעב"ד דתנאי ב"ד הוא אף דכ' רשי' לקמן עיקר הטעם משום דכתיבה חיובה מכניסתה לחופה מ"מ בעי' תנאי ב"ד ג"כ דאל"כ הוה בעי' קנין ואמנם לא סגי לי לרשי' בהא דחופה יש לה קול ג"כ מה"ט דכ"ז דלא מילי חיובא דתנאי ב"ד קול לא מהני: רשי' ד"ה לא שנו דשטרות וכו' מ' מדבריו כהרמב"ם דאשט"ח קאי ולא אגיטין והנה ה"ה רצה לתרץ דמ' להרמב"ם דאכתובה דווקא שנינו וק' הרי הרמב"ם בה' מלוה פסק גם בשט"ח כן וע' ברן ואמנם נ' ד' הרמב"ם דעסוקין ה"ט משום קלא וכמ"ש רשי' ואמנם קלא לא מהני כ"א לענין פירות ולקוחות אבל לא לשמא יחפה וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה הנהו אד' רשי' וממילא בגיטין פסול ואפשר זה ג"כ ד' רשי' ודכ' לעיל הנהו קלא אית להו כבר פי' דלא כ"כ אלא בזה"ז ולמען יחפה על בני' וע"ש מ"ש: רשי' ד"ה אין לו פירות בא ליישב דעכ"פ מלקוחות היאיך מצא טרפא ולזה כ' רשי' דשפיר טרפא ומ"מ ק' הא עי"ח מפקי לקלא ומאין ידעו הלקוחות להזהר כ"ז שלא נחתם ונ' דר"ש לטעמי דכר"א ס"ל דע"מ כרתי וא"כ לא בענין עידי חתימה כלל והיאיך תטרף גם לאחר גירושין או"ו דמ"מ הקטטה בינו לבינה קלא אי' לי' ולא הוה להם לקנות אלא דרבנן דפליגו עלי' לר"ל אף דג"כ ס"ל משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות מ"מ ס"ל בשלמא לאחר גירושין לא בעי' עי"ח דגירושין קלא אי' לי' וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה נתינה דמאן דמגרש בב"ד מגרש אבל קודם גירושין בעי' מידי חתימה ובלא עדי חתימה ליכא קלא ולא מצי טריף מלקוחות: רשי' ד"ה שמא פייס ע' ברשב"א שמפ' כפשוטו שנמלך על הגירושין ושוב זכה בפירות ונ' ד' רשי' ותוס' דלא מפ' הכי משום דעל הלקוחות להביא ראי' שפייס אבל אנן מהי"ת ניחש שפייס: תוס' ד"ה חיישי' שמא פייס ולא עקר נפשי' ע' רש"א ואמנם ברשב"א הק' מ"מ קו' זו והדין עמו דהרי עכ"פ יש לו זמן לבטל בזמן שידע שעדין לא הגיע השליח שם אמנם י"ל דכיון דתיקן ר"ג שלא לבטל הגט שלא בפני השליח לא מזדקקי לי' ב"ד אא"כ ק' מאי מק' הש"ס פ' כל הגט וליחוש שמא פייס הא לא מזדקק לי ב"ד וי"ל התם מיירי באתנס ולא יוכל ללכת למקום ששלחו ויוכל להיות כי אמר שמסר מילי לב"ד יפגע בו הבעל ויבטלנו בפניו: תוס' ד"ה שמא פייס בסוה"ד ורשב"א הק' באם לא באתו מאי לעז שייך ועיי"ש מה שתי' וי"ל