ליקוטי חבר בן חיים ז קמה

לאו דאמרה בהדי' איזו כבינתי לאו היו מקיימא דברי': וע' בלח"מ תה שהק' על ה"ה דרב אדרב ואמנם ה"ה דקדק בלשני' וקאמר מאחר דלא חיישי' למנה קבור כיון דלמנה קבור לא חיישי' א"כ אי ליכא כאן מנה בעין ולא אמרי' שוה קאמר הו"ל מוציא דבריו לבטלה משא"כ לרב דחייש למנה קבור א"כ עכ"פ לא הוציא דבריו לבטלה אלא דלא הספיק לבאר דבריו וא"כ ל"ק דרב אדרב כלל: מתקיף לה רב אשי נ' דגם זר"ז ידע להאי אתקפתא אלא דהוה מ' לי' דר"פ מסברא דנפשי קאמר דרב ל"ש מלוה ול"ש פקדון אמר ומק' עליו לדידך ע"כ מוקמת מתני' דלא כהל' דקיי"ל כר"ש שפיר ניחא למימר דרב בפקדון דווקא אמר ואתי' מתני' להל' ואמנם רב אשי ידע דר"פ קיבל כך דרב ל"ש מלוה ול"ש פקדון אמר ושפיר אתקיף עלי' דר"ז אלא מעתה כגון הני דבר ברא לישיב נ' סברת רב אשי דוודאי לא אצטריך במלוה מעמיד שלשתן היכא דבע"ח דראובן הוה לוה דלוי דכה"ג משתעבד ראובן ללוי מכח שעבודא דר"נ ואפי' למ"ד דשעבודא דר"נ ל"ש אלא היכא דאין לו ללוה דהיינו מלוה דראובן לשלם זולת זה החוב ה"מ היכא דלוי בע"כ רוצה לגבות אבל אם המלוה בעצמו מגבה לו וודאי קני מכח שעבודי דר"נ וע"כ הא דאצטריך מעמד ג' היינו אם הבע"ח נותנו ללו"ה במתנה וכה"ג מסתברא דניחא לי' לראובן דיוצא מכח ב"ח שניגשו בחזקה לכח מקבל מתנה דוודאי לא ינגשנו כ"כ ומ"מ מק' הש"ס אם המקבל מתנה גבר אלים מ"מ לא ניחא לי': תוס' ד"ה אימא ה"מ יש להסביר דבאמת רב לא פשיטא לי' דבמתנה תן לאו כזכי כיון דבמלוה הוה כזכי ומ"מ מס' לי' במתנה ומספיקא כיון דהדר בי' לא מפקי' ממונא אמנם במתנה מועטת כיון דאין דרך לחזור וודאי הוה תן כזכי קמ"ל רב בשמעתין דפשיטא לי' דבמתנה תן לאו כזכי: ואין להק' א"כ למה אצטריך לאשמעי' בב"מ שוב דדברים אין בהם משום מחוסר אמנה כיון דאפי' בתן כבר אשמעי' דלא קנה י"ל התם עיקרא דמלתא לכדרב כהנה אצטריך דיהיב לי מעות בהדי דברי' וס"ד כיון דכנגד המעות עכ"פ קנה גם בדברים יהא משום חיסור אמנה קמ"ל רב התם: והנה משמעתין הקשו הראשונים על הרמב"ם דס"ל במתנה תן כזכי הרי חזי' דבמתנה תן לאו כזכי ונ' דד' הרמב"ם דוודאי רב דאית לי' גם במתנה מועטת דברי' אין בהם משום מחוסר אמנה וודאי גם תן לא מהני אמנם קיי"ל כר"י דדברים יש בהם משום מחוסר אמנה אלא דבמתנה מרובה לא קנה וכ' רשי' הטעם דלא סמכה דעתי' דהמקבל אמרי' אימת לא סמכה דעתי' כשאומר אתן לך אבל המחהו אצל אחר וא"ל תן לו אפי' במתנה מרובה סמכה דעתי' והיינו תן כזכי: תוס' ד"ה קנין בטעות הענין ק' קצת מדוע לא הבין ר"נ ד' הבע"ד כמו רבא ולולי ד' הייתי אומר דר"נ היה סבור דההאו גינא כל ממון חביריו הי' בידו אלא שהוצרך לשלם להם חלקם חוץ מהני אסתרי דמרא דארעא אמנם לאחר ששילם לכל אחד חלקו לא פש גבי' ולא מידי ועכ"פ בשעת הקנין עדן הי' ממון חבירין ביד' ושפיר חל הקנין והמעמד ג' ואמנם באמת רבא ביאר לו כי לא הי' מעולם בידו כ"א הני ה' אסתרי' והני טעות הוויין וא"כ הו"ל קנין בטעות: הדרן עלך פ' המביא קמא בעזר צור שוכן רומה ונתחיל לבאר המביא בתרא בעזר המלמד לעמו ישראל הורה פ' המביא בתרא תוס' ד"ה גידזד הא דמייתי תוס' ראי' מפ' כל גגות אף דראי' ראשונה תקיפה היינו דלמא התם מדאוריי' קאמר אבל מדרבנן אין מצטרפין ולהכי מייתי מכל גגות: גמ' טהורות לחצאין מכאן ראי' לפי' רשי' דמתני' מרביעית נוטלין אפי' לשני' היינו בזה אח"ז דכה"ג שייך לומר לחצאין אבל לפי' הרמב"ם דמפ' דר"ל בב"א א"כ מאי לחצאין דקאמר אי משי בי תרי מרביעית אמנם בשלמא להרמב"ם שפיר יש למבעי הכי אף דלא ידעי' מהך מתני' משא"כ לרשי' אי לאו מתני' מהי"ת נימא דאתו משיורי טהרה מהני וצריך לבאר למה באמת מהני שיורי טהרה לרשי' וצ"ל דבאמת מספיק רביעית לשני' אלא חכמים השוו טהרה לטומאת מה לטומאה אין משקין פחות מרביעית מטמאי אחרים כך משקין פחות מרביעית אין יכולין ליטהר משא"כ אם היו מעיקרא רביעית ואתי משוורי טהרה אמנם הא גופא איבעי לי' לאלפא אם היינו הוא טעמא ומהני אתו משיורי טהרה או הטעם דפחות מרביעית לא מספיק על הרוב: