ליקוטי חבר בן חיים ז קמב

דהנה החוב בגיטי נשים היינו שאם ירצה שלא לזון את אשתו אינו רשאי ואמנם א"כ גט ארוסה ליחשב זכות דארוסה אין לה מזונות ומ"מ אתם מודי' לי' ובגט שיחרור ל"ש: מתני' לפי שזכין נ' משום דר"מ תן הוא דנקט והי' אפשר לומר דבזכי גם ר"מ מודה והרי להרי"ף והרמב' גם למסקנא לרבנן יש חילוק ולהכי קאמר תנא לפי שזנין כלומר אפי' בזכי ג"כ ר"מ פליג ודנקט תנא תן לרבותא דרבנן דאפילו בתן פליגו: מתני' שאם ירצה שלא לזון יל"ד אכתי מאי זכות יש בזה ונ' דה"ה דבאשה יש זכות דגט מתירה אכ"ע ומול זה יש חוב שמפסידה מזונות משא"כ בעבד יש זכות שיוצא מתחת ידי רבו לחירות וחוב אין כאן שהרי אם ירצה שלא לזונו רשאי ובזה נסתלק קו' רשל בתוס' לקמן ד"ה אי בעי עריק שהק' אמאי לא מק' תוס' מיד במתני' ולמ"ש במתני' לק"מ: ואמנם באמת נ' כי זה הוה עיקר קו' הש"ס לקמן שמעת מנה יכול הרב ונתקשה תוס' סוד"ה עבד נמי מה ראה לומר כן ואמנם המק' ק' לי' האי שלא לזון מאי זכות איכא ובשלמא אם יכול לומר עשה עמי ואינו זנך היה זכות ואפשר באמת מהא דייק ר' יוחנן למלתי' דיכול לומר ומ"מ דחה לי' הש"ס דלמא לאו לזכות אתניי' תנא כ"א כמ"ש: ושלא לזון את אשתו יל"ד אמאי לא תנן טב למיתב טן דו דהו"ל זכות אפי' במקום קטטה משא"כ דמתירו בבת חורין ונ' משום דר"מ ס"ל עבדא בהפקירא ניחא לי' לא רצו חכמי' להזכירו ענין זה כלל: ואמנם הא דלא אמרי' ביבמות דהויה חוב לה משום שמפסידה מן המזונות כדתנן במתני' נ' דבאמת אם מגרשה מע"י לעצמה ומאי אמרת העדפה אם לא ספקה כבר אמר שהע"ה טוב פת חריבה ושלוה בה: תוס' ד"ה השבתינו על המזונזת י"ל דגם רבנן הבינו דכוונת ר"מ ע"כ דדמי תרומה הם בזול ואמנם רבנן ס"ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואינו זנך וא"כ וודאי כ"כ אינה שוה הא דדמי תרומה בזול ואמנם ר"מ ס"ל אין יכול הרב עשה עמי ואינו זנך ושפיר הק' להם מה תשיבוני על התרומה ולדבריו השיבו לו במתני מפני שהוא קנינו: אמנם כ"ז לר' יוחנן דס"ל למסקנא יכול הרב לומר וכו' אבל לרב דס"ל אין יכול צ"ל כתי' התוס': אמנם למ"ש תוס' י"ל עוד דתרוויי' בין ר"מ בין רבנן ס"ל יכול אלא ר"מ ס"ל חולקין תרומה לעבד אף שאין רבו עמו ואפילו כי א"ל עשה עמי נח לו יותר מהשתא דצריך ליקח מזונות חולין ביוקר והיינו דקאמר להו מה תשיבונו על התרומה ורבנן ס"ל אין חולקין תרומה לעבד בלא רבו ושפיר השיבוהו ובמתני' לדבריו השיבו לו: גמ' ואשת כהן ע' תוס' ד"ה ומה אילו מ"ש ליישב למה נקט אשת כהן וי"ל דאשת כהן שמרדה ר"ל שאמרה איני ניזונית ואיני עושה וא"כ און לו חוב במזונות ומ"מ הו"ל חוב משום תרומה ועבד נמי ל"ש: ואמנם רבנן באמת ס"ל אשה חוב הוא לה משום טב למיתב טן דו אלא שלא רצו להזכיר זה משום דר"מ מול זה ס"ל עבדא בהיפקרא ניחא לי': תוס' ד"ה שאם הי' עבד כהן י"ל משום עבד כהן קטן דל"ש בהיפקרא ניחא לי' נקט ר"מ טפי תרומה: גמ' שקיל ד' זוזי נ' הא דלא קאמר הש"ס ור"מ שפיר קאמרו לי' רבנן היינו משום דעבד שבא לשחררו וודאי נהים כרסי' לא שויא ומאן זבין לי': או כמו שהק' תוס' דמ"מ השתא השחרור חוב לו: בענין יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך: הנה הא דיכול הרב וכו' והעבד יהא נזון מן הצדקה נ' דהיינו אם הרב גברא דלא אמיד ואם העבד לא יעשה עמו יהא הוא מוטל על הצדקה ואין הצדקה מפסדת במה שעבד ניזון אבל אם הוא גברא דאמיד ממצות צדקה מיהת כפינן לי' דהוא מחייב לזונו יתר משאר בני אדם ועד"ז נבין כמה ענינים בסוגי' זו אלא שמ"מ מד' הרמב"ם בה' עבדים ל"מ כן: תוס' ד"ה עבד נמי י"ל דא"נ אין מע"י לרבו מ"מ מציאתו שלו וס"ד משום הא גופא יזונו בדלא ספיק וע"ז קאמר עבדא דנהים כרסי' וכו' כלומר כיון שעם מע"י אינו שוה ונהים כרסי' למה זה יזון אותו משום מציאתו: גמ' למרי' ולמרתי' כך גי' דידן ונ' הכוונה בין בבית בין בשדה דהיינו למרי' ולמרתי' לשני' אינו שוה להום כרסי' למאי מתבעי אמנם רשי' גריס למרי' למאי מתבעי: תוס' ד"ה מ"ש לערי מקלט י"ל ע"ד שכ' לעיל דבעירו שיודעי' שהרב גברא דלא אמיד והעבד מפרנסו ירחמו עליו משא"כ בערי מקלט שיראו כי מע"י שולח לרבו לביתו ואין יודעין טיבו למה ירחמו עליו ושפיר בס"ד ל"ק: