ליקוטי חבר בן חיים ז קמא

ע"כ קאי השתא הש"ס להאי תי' ואמנם בלא"ה נ' דהוכרח רשי' לפ' כן דכל הני מילי דקתני בבריי' דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דווקי הני תרתי וא"כ משמע דגם לענין ערכאות דווקא הני תרתי ולא שטר מתנה: וכ' רשי' אבל על הדינין נצטוו בני נח כלומר דאילו לא הוי בתורת דינין כלל לא הוי מהני דינא דמלכותא לשטר מתנה כי היכי דלא מהני לגבי גט משא"כ השתע דנצטוו על הדינין: תוס' ד"ה אעפ"י נ' דק"ל אמאי לא תנן וחותמא נכרי' ולזה כ' דלהכי תנן אעפ"י לומר דבחדא לחוד מפסל והיינו לר"א בין בנכתב לחוד בין בנחתם לחוד ולר"מ בנחתם לחוד וע"ז כ' דאין לומר דהא אמרינן לקמן מהא לאו בני כריתות ר"ל וא"כ כיון דכתיבה וחתימה הוי בערכאות לפסל ולעולם בחתימה לחוד ל"ק הש"ס וע"ז כ' דע"כ לר"מ בע"ח כרתי בחתימה לחוד מפסל ואמנם מ"ש תוס' כל כי הכי טעמי' נ' משום שטר מתנה כ"כ דמטעמא קמא לא הוה מפסל ואצטריך טעמא בתרא דמהני גם לשטר מתנה: רשי' ד"ה יחזיר ורבנן פליגו עלי' דר"מ דמתני' נ' כוונתו דלפי מאי דמסקי' לקמן מתני דכל גט שיש עליו עד כותי כר"א ורשב"ג ות"ק דמצת כותי נחלקו עליו וא"כ הול"ל וכדברי ר"א בשלשה אלא משום דהנך רבנן בבריי' פליגי על ר"א אבל לא במתני' משא"כ רבנן דר"מ במתני' פליגו: תוס' ד"ה מקרעי' הנה מלבד מה שדקדקו תוס' דהול"ל מסרטין ק' ג"כ אד' רשי' ל' נייר חלק ע' רשב"א מ"ש ומ"מ פשיטא אטו בתוך הכתב יסרטו להם וכן ק' קו' הריושלמי והלא כ' ראשונה היא ונ' דסירוט הוא עד"ז שרושמין מ"ב צדדין והעדים ממלאי' החלל בנתי' ורמז זה הרשב"א במ"ש מרחיבין וא"כ אין זה כתב ראשונה והיינו נייר חלק דקאמר ומשו"ה קרי לי' מקרעי' ובזה נתיישב לנו דלתי' ב' דכ' תוס' דאפי' בסקרא חשיב כתב א"כ רושמין הול"ל לתנא מהא בכל דבר ואמנם בשלמא אי מסרטין רק בצפורן וזה עובר ממילא לאחר שמילאו העדים החלל ואין זה כתב ראשונה משא"כ אם ירשמו להם בסקרא אם לא ימלא כל הסקרא די מחזי כשתי חתימות ואם ימלא כתב ראשונה היא: תוס' ד"ה קורין ל' קורין מ' להו דבעי תרי וא"כ עדות בעי' וק' להו דהוה עד מפי עד וע"ז תי' דבאמת לא בעי' עדות ממש זולת דאחד מעלמא לא יוכלו לסמוך כלל ונקט קורין ובספרי דר"נ באמת בחד סגי: תוס' ד"ה לא יתנו נ' דרשי' הביאו בסוגי' לפ' כן דק' לי' למאי הל' מייתי הש"ס כלל הך סיפא דתנו מנה ואו דאי מרישא הוה מק' הייתי אומר דמשו"ה לא נקט הך מלתא משום דהוה צריך לחלק בין נתן ליד שליח דאיני יכול' לחזור והוה גט אפי' לאחר מיתה ובין לא מסר ליד שליח דלא הוה גט לאחר מיתה ולזה מייתי הש"ס הך סיפא דאס"ד דבמסר לא הוה גט לאחר מיתה לפלוג ולתני בדידה בשחרורי עבדים גופיי' בין מסר ללא מסר אלא ש"מ אפי' במסר אמרי' לרבנן דלא הוה גט לאחר מיתה אלא די"ל דהש"ס מייתי לסיפא לדיוקא מנה דמתני' ר"מ היא דלר"מ ליכא לפלוגי בשחרור גופא אלא דק' לרשי' א"כ הו"ל לש"ס למימר ולר"מ ותו ליכא: ומ"מ נ' דמ"ש רשי' במתני' לקמן וחכמים אומרים בגיטי נשים כ' רשי' יכול לחזור דאזיל לשטתו כאן דלענין חזרה הוא דפליגו רבנן לא זולת: תוס' ד"ה כי קתני ע' ברשב"א כוונת דברי' מה שהשיגו על רשי' והסבר ד' תוס' ג"כ: תוס' ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקידושין בסו"ד וביבמות תי' בענין אחר וע' מ"ש רש"א ושם ומ"מ ק' למה נקטי תוס' תי לר"ל ולא לר' יוחנן ונ' דהנה קאמר ר' יוחנן דלר"ש לא קאמינא דר"ש וודאי ס"ל משום פירי וא"כ י"ל דברי' דהכא ר"ש היא ואף דלת"ק דר"ש נקטי בריי' מ"מ גם לר"ש א"ש ערכאות דמ"מ לענין שמות שאינן מובהקים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים: תוס' ד"ה בשליחות בע"כ בסי"ד וק' דליתני דשוו לבע"כ ואפשר לומר דפשיטא דהני תרתי אתנהו בע"כ וגם פשיטא דאינך כולהו ליתנהו בע"כ: בענין פלוגתא ר"מ ורבנן באומר תן גט זה לבדי פ"ק דגיטין: מתני' אם רצה לחזור בשניהן י"ל דר"מ הביא ראי' לדבריו מגיטי נשים אשחרורי עבדים ולהכי קאמר בשני' כלומר כזה כן זה והיינו הנה מסקי' במ' יבמות דאפי' מזכה גט לאשתו במקום קטטה לא מהני אף דמצד א' הוה זכות לה כיון דמצד אחר הוה חוב דטב למיתב טן דו שוב לא מקרי זכות וה"נ ל"ש אף דמצד א' הוה זכות שיוצא לחירות כיון דמצד אחר הוה חובה דאסור בשפחה ועבדא בהפקירא ניחא לי' שוב לא מקרי זכות ומשו"ה מהדרי לי רבנן בגיטי נשים מודינן לך אבל בשחרורי עבדים לא ועוי"ל ע"ד אחר