ליקוטי חבר בן חיים ז קמ

נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט ותי' אחר סיפא אתאן לגיטי ממון ועל תי' ראשון הק' הרמב"ן לפי' רשי' מה ענין שמות מובהקי' לנעשו בהדיוט ונ' דה"ק ר"ש כשם שאין אתם גוזרי' בשאר שטרות הדיוטות אטו ערכאות ה"נ לא נגזור בערכאות בגיטי נשים מובהקי' אטו אינן מובהקי' וא"כ מבואר לתו' זה דת"ק גזר מובהקי' אטו אינן מובהקי' וכמ"ש דהיינו דמהדר לי' ר"ש א"כ שפיר משני ש"ס דלעיל מובהקי' א"ב דאס"ד ת"ק כר"מ ס"ל וגם מובהקי' פסולי' מדאוריי' א"כ מאי מהדר שוב ר"ש אמנם ש"ס דהכא אזיל לתי' בתרא דסיפא ת"ק קאמר לה ובוודאי הוה שינויי' דחוקי למימר דתרויי' כר"א ובהא פליגו אי גזרי' מובהקי' אטו אינן מובהקי' או לא: אמנם מד' רשי' לעיל למדתי שכ' ד"ה שמות מובהקי' א"ב ואמאי ר"ש למימר וכו' מ' מדבריו דהש"ס לעיל ס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ת"ק פסול באינן מובהקי' ור"ש גילה דבמובהקי' כשר אמנם הכי מפ' הש"ס ד' הבריי' לעיל אמנם בסוגיין לקמן מייתו הש"ס בריי' דר"א בר יוסי דמבואר מזה הביא ר"ש ראי' לדברי' דת"ק נחלק על ר"ש ושפיר הו"ל שינויי' דחיקא למימר דבהא פליגו אי גזרי' מובהקי' אטו אינן מובהקי' טפי מסתבר למוקמי ת"ק כר"מ: רשי' ד"ה הורמוז כלן שמות דייני עכו"ם הן לכאורה הי' אפשר לפ' ד"ד רשי' תרתי בעי' השם יהא מובהק לערכאות דווקא אמנם אי אפשר לפ' כן דהרי כ' רשי' דבגיטי נשים אין חילוק בין הדיוטות לערכאות וע"כ דלפי' לשמות הללו היו אז שמות דייני עכו"ם היי' מפורסמים נקטינהו ר"פ: רשי' ד"ה עדי' החתימא ומא"י בא ר"ל לאפוקי מליב דבבאי ממדה"י קמבעי לי': ואמנם י"ל דרשי' בא לבאר בזה מ"ש כאן מה"מ לאכשורי בעידי מסירה ולקמן בבריי' כ' רשי' ואפי' בלא עידי מסירה וה"ט דהנה לקמן מיירי בבאי' ממדה"י וצריך השליח לומר בפ"נ ושפיר אמרא כיון דהשליח מעיד שהעדי' הם ישראלי' לר"מ דצריך להעיד שחתמו לשמה כי היכי דמהימן אלשמה וכיו"ב פסולי דאוריי' ה"נ מהמני לי' אהא משא"כ בבעי' דר"ל דבא"י קמבעי' לי' ובשלמא לר"א דאפסול דרבנן אנו דני' יש לסמוך עלי' אבל לא בפסול דאוריי' לר"מ ולהכי וודאי לר"א דווקא מבעי' לי' וז"ש רשי' ובא"י: ואמנם מ"ש רשי' ואפי' בעידי מסירה וכרבנן דמתני' דמ"מ לוקים ולוס לרבנן כשר וצ"ע דד' רשי' דר"ל מבעי' לי' אי רבנן כר"א ס"ל ומ"מ פליגו והל' כרבנן או כר"מ והל' כת"ק והשיב לו ר"י רבנן כר"א ס"ל ומ"מ פליגו ואמנם דווקא בשמות מובהקי' ומ"מ זמנין דישראל מסקי בשמהתיי' אבל ליקוס ולוס דלא שכיחי ישראל לא שכיחי כלל אפי' רבנן מודו': אלא דלד' רשי' שכ' ודווקא ליקוס ולוס דשמות מובהקי' הן מ' דמפ' סוגיין כהראב"ד דר"י פשט לי' דרבנן כר"מ ואנן כר"א קיי"ל וצ"ע אטו ר"ל שמות שאינן מובהקי' קמבעי' לי' וכי מאן מכשיר ולד' רשי' לק' דמפי' כמ"ש הרשב"א דהכא הרי לא ידעי' שהם נכרים ואספיקא אנו דנין ושפיר י"ל דגם באינן מובהקי' מבעי' לי' אבל לד' הראב"ד צ"ע דדייק מהא דר"י דס"ל כר"ש: רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתא אפשר לומר דאיהו הוה ס"ל כגיטי נשים וטעמא דמתני' משום דלא מרעי נפשיי' והכי נמי לא מרעי נפשיי' אמנם השיב לו ערכאות דווקא תנן דדינא דמלכותא דינא משא"כ הנך כנופיתא: בענין בג' דרכי' שווי גיטי נשים לשחרורי עבדים פ"ק דגיטין. תוס' ד"ה שוו למוליך בסו"ד דחשיב יל"ד הרי התורה אמרה לעולם בהם תעבודו ולא חשבה דבר זה לעיגון ונ' דהנה הכא מיירי שהאדון במה"י והעבד בא"י וקיי"ל דעבד שברח מחו"ל לא"י אין מסגירין אותו לאדונו נמצא דל"ש בי' לעולם בהם תעבודו והיכא דלא שייך לעולם בהם תעבודו אז חשיב עיגון מה שפטור מן המצות וכ"ת תינח מביא מליך מא"ל י"ל כיון שתקנו במביא תקנו ג"כ במוליך: תוס' ד"ה ששווי י"ל דהנה באמת עיקור חששא שיבא בעל ויערער ומשוי לבני' ממזרין ובאמת הא לא שכיחא שיעשה ככה אבל בעבד שכיח טובא שמחרט אח"כ על השחרור ולכך עיקר חששא הי' בשחרור וגזרו ג"כ בגט אשה והנה הא מלתא י"ל ג"כ לגבי ערכאות לר"א דגזרי' דלמא אתו למסמך והנה בגיטין כל דמגריש גבי דינא מגריש וליכא חששא כולי האי ועיקור חששא בשיחרור הוא דהוה ומשו"ה ג"כ קתני שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים: רשי' כשרי' דדינא דמלכותא דינא מדברי' אלו דייק הרשב"א בסוגי' דערכאות דרשי' נקט לעיקר האי תי' ואמנם למ"ש תוס' ד"ה מלתא דאיתא בשטרות