ליקוטי חבר בן חיים ז קלט

סוגי' דערכאות פ"ק דגיטין מתני' ולא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט הנה בס"ד לקמן מ' לן דקאי אגיטי נשים וא"כ לר"ש שאר שטרות אפי' בהדיוט כשרי' וכן פי' רשי' לקמן בבריי' דאליבא דר"ע דינא הכי ונתקשה הרמב"ן בחי' ע"ד רשי' דלמה יהא ר"ע מכשיר בהדיוט דליכא למימר בעידי מסירה קאמר דלד' רשי' בעידי מסירה והדיוט גם לרבנן כשר מד' רבא ונדחק הרמב"ן עיי"ש ובסוף דחה ד' רשי' וזה ג"כ שדחק לתוס' לפ' פלוגתי' דר"ע ורבנן בעידי מסירה ונ' דלעיל בשמעתא דג' דרכי' פי' רשי', העולים בערכאות שנעשו השטרות עזי ב"ד האומות רמז לנו רשי' דאפי' עולין בערכאות יל"פ ב' פירושין י"ל שנעשו שמה וי"ל שנעשו בהדיוט אלא שעלו שמה לקיים ונתקיים שמה והנה ובזה נחלקו ר"ע וחכמים לד' רשי' חכמים ס"ל דבעי' שיעלו בערכאות אבל אם נעשו בהדיוט אף שנתקיים בערכאות לא מהימנא להו ואהא פליג ר"מ וס"ל אפי' נעשו בהדיוט כיון שנתקיימו בערכאות סמכי' עליי' אבל אהדיוטות לחוד בלא ע"מ ישראל ובלא קיום ערכאות גם ר"ע מודה ומעתה בס"ד גם פלוגתת ת"ק ור"ש היינו מפרשי' עד"ז ת"ק סבר דגם שאר שטרות לא הוזכרו אלא אם נעשו בערכאות אבל ע"י קיום כלל וכלל לא כחכמים דבריי' וא"כ גיטי נשים בכל ענין פסולי' ור"ש סבר דבשאר שטרות סגי בקיום בערכאות ובכה"ג בגיטי נשים פסול משא"כ אם נעשו בערכאות ובשמות מובהקי' אפי' בגיטי נשים כשר והטעם לחלק בין נעשו בערכאות או נתקיימו לענין גיטין כמ"ש הרמב"ן בשם הירושלמי דקול יוצא לערכאות ר"ל אם נעשו שמה וידעו הע"מ שנעשו ע"י גוים ויבדקו אם נכתב כדינו ע"י סופר ישראל אמנם כ"ז בס"ד ולא ק' להש"ס כ"א ליפלוג ולתני בדידה וכדמשני ה"נ קאמר שפיר ר"ל אפי' כחכמים ס"ל: גמ' בשלמא מכר' הנה ד' רבותי' של הרמב' דדווקא נקט הש"ס מכר לאפוקי הלואה דלא מהמני אמנם הרמב' נחלק עליה' ויל"ד לפי דעתו והיא ד' רוב המפ' למה לא קאמר הש"ס בקיצור בשלמא שטרי ראי' ונ' דכל היכא דקאמר הש"ס בשלמא ע"כ איכא לאקשויי מידי אלא שיש ליישבו וע"כ ה"נ ק' לי' להש"ס מידי והיינו דק' לי' כיון דבאמת במכר זמנין דקני לי' בשטרא ואז לא קנה וכמ"ש הר"ן ומסתברא למגזר על כל שטרו מכר ומ"מ כיון דאורחא טפי בכסף י"ל דלא גזרו והיינו בשלמא משא"כ בשטרי הלואה תהי"ת לא ליהמנו: ועי"ל דמשטרי הלואה לא קמיירי דממ"נ אותה ללוה קמן הא קמודי וכ"ת למאן דמגבי בערכאות ממשעבדי הא בעי המלוה לשבע וכן אי אין הלוה קמן צריך המלוה לשבע וא"כ ע"י צירוף שבועת המלוה אין כ"כ חידוש דתהמני ערכאות: ודע דמ"ש ה"ה דלד' רבותי' של הרמב' הא דר"פ בהמביא תנין מגבי בשטר הנעשה בערכאות ע"כ ממשעבדי לאו משום דאי איכא בני חרי כיון דלדדהו במכר מיירי היאיך גבה ב"ח מלוקח זה הא אין נפרעי' ממשועבדים במקום בני חורין הא ל"ק דמצי מיירי שהיתה שדהו אפותיקי למלוה אחר זה הכי א"ש דלהרמב' אף במכר יכול לגבות רק מבני חרי אמנם כונת ה"ה כיון דטעמא דרבותי' של הרמב' משום המוכר שדהו בעידים גובה מנכסי' משועבדים וא"כ ע"כ ממשועבדי' גובה וא"כ אי אמרת דמ"מ גרע מהתם אין ראי': גמ' לא הוה מרעי נפשיי' ע' בר"ן והג"א ותוס' לעיל סוגי' דשלשה דרכי' שווין שהסכימו דגם בהלואה תק"ח הוה ולולי דברי' הייתי אומר דחכמי' דנו ענין זה לאומדנא דמוכח ובאומדנא דמוכח מוציאי' ממון מן הדין משא"כ בשטר מתנה כיון דלא הוה עכ"פ קנין אומדנא מאי אהני לן: גמ' חוץ מכגיטי נשים ע' רש"ל ויל"ד התינח לר"א דע"מ כרתי ומשום מזוייף מתוכו פסול שפיר יש לחלק בין שטר מתנה לגיטי נשים ושחרורי עבדים והייתי אומר דבשטר מתנה לא גזרו חכמי' משא"כ למ"ש רשי' דלסוגי' מתנא כר"מ וכיון דע"ח כרתי מהי"ת נטעי ונימא דשטר מתנה כשר וצ"ל כוונת רש"ל דבהא גופא הייתי טועה ואומר דמתני' ר"א היא ושטר מכר ושטר מתנה כשר: ויש לתרץ קו' רש"ל ע"ד אחר דמשום ר"ש הוצרך למתני דאי הוה תנן כגיטי נשים ס"ד אמינא דדווקא כגיטי נשים דהיינו שטר מתנה וכיו"ב הוא דמכשיר ר"א אבל גיטי נשים עצמן לא וכה"ג אמרי' פ' הזרוע כזרוע ולא זרוע עוי"ש להכי תנן בהדי' שחרורי עבדים וממילא ידעי' דבכולה פליג ר"ש: וצ"ע ע"ד הכ"מ שכ' דשטר פשרה מה"ט לא מהני בערכאות דלא בקיאי' בקנין וא"כ אמאי כ' הטור דאם קנה בקנון סודר מהני השטר מתנה נימא ג"כ דלא בקיאי' בקנין סודר עמ"ש והכ"מ כ"כ אד' הטור עיי"ש וצ"ע: תוס' ד"ה חספא י"ל ד' רשי' על ב' או פני' דהנה לקמן משני הש"ס ב' תו' תי' א' דה"נ קאמר