ליקוטי חבר בן חיים ז יד

חוזרים עד כ"ד חדש מ"מ רוב הנשים אין איברי' חוזרי' עד אחר ג' וד' שנים אלא משום שלא תתן תורת כל אי' בידה שערו בפחות שבנשים עד כ"ד חודש ואם כדברינו כן הו"ל דבר שא"א להברר כלל וק"ל: מי יתן טהור מטמא לא אחד והרמז ל"א אחד גי' דם ודע כי דם נעכר ונעשה חלב הכונה מה"ד נעשה חסד בספירת נקיים שבין פסח לשבועות וכשתכתוב טמא במילוא, טית מם אלף תר"י הוסיף עלי' א' עלה גמטר' תרי"א גי' תורה שע"י נעכר דם ונעשה חלב וזהו מי יתן טהור הי' התורה מטמא לא א' שהוסיף א' על טמא עלה למספר תורה ודע כי יש עוד מדה"ר והו' כלול מחסד ודין חלב ודם וה' בחי' כח"ל ודע כי ההופכים אילו נעשה עיקר עי' תקיעה שופר או שבת או מילה או שלשתן יחד לכן, בזמן שאין מקדש אין תוקעין בשבת כי לאותן תקנו שבכוחונו לעשות בלא מקדש סגי בחדא או שופר או שבת והנה כל זה מרומז בקרא תקעו בחודש שופר ר"ת שבת בכסה ליום חגינו ר"ת חלב כי חק לישראל ר"ת כחל הוא משפט לאלוקי יעקב ר"ת מילה זהו מה שחנני השם בעינין זה ואחרון חביב מה ששמעתי מאמור הגאון מהו' פנחס בעל הפלא"ה והוא כי נון שערי טומאה יש בגמי' טמא והשער נון הנעים היותר מ"מ הו' הגורם עיקר טהרה כי לגודל טומאתו כל המשתקע בתוכו הו"ל אין תקומה למפלתו ואין הקב"ה רוצה בהשחתת עולמו ע"כ הקב"ה מוציאו האדם בחוזק יד שלא בבחירתו של אדם כמו שאירע לב"י במצרים וע"כ תיבת טמא נחלקה ל"ב מספרים מ"ט בפ"א ו"א בפ"א לומר שזה השער ה"א היותו קשה יותר מכולן מ"מ הו' הגורם יותר טהרה מכולן וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד זהו' השער הא' המרומז באלף של טמא עוד לאלוקי מולץ לצד עליאה מה שנ"ל כי מקום מ"י הו' היתר נדרים הפרח באוויר שם יותן טהור מטמא במלכוט הנקראת אחד אמא תתאה אדרבא עץ הדעת טוב ורע ובעירוב והרמז טהור טמא גמי' רע עד עושה שלום ובורא רע וחכמז"ל עשו ממנה בורא את הכל והמ"י: ורבנן אמרו זהו ש"ז שהי' טמא ואדם המצר ממנו טהור ור"מ ס"ל דמסברא מוקמינן קרא בדבר הטמא בעצמותי' כמו דם נדה שגם הגוים מרחקים אותה כמ"ש רמב"ן בחומש גבי רחל כי דרקי נשים לי ואפ"ה נעשה חלב ממנו אבל ש"ז אינה טמא אלא עפ"י גזי' הכ' וה' האוסר והמתיר יתב"ש ונוגע טמא עמ"ש תוס' ותי' הב' צלע"ג דמאי ק"ו אמרו רבנן על המטמא טהור על הטהור לכש"כ הא ע"ז הקושי' ק' קושי' התוס' דהא על מטמא נמי טמא עד הערב עכ"פ דהשתא לתי' הב' ל"ל מ"ש בתי' ה"א דזה בא' טהרה עי' הזאה ותו ק' לי טובא דא"כ מאי קאמר לר"ע קל וחומר וכו' א"כ לדדהו מי ניחא דמזה על הטהור טהור ונוגע טמא ולר"ע דעל הטהור טמא ל"ק מנוגע מידי ולדדהו ק' מנוגע ותי' א' של תוס' נמי דחוק ע"כ נ"ל מזה ראיי' ברורה לפסק הרמב"ם פ' י"א מה"ל פרה סוף הלכה ב' שפסק כספרי דכשלא הזה בשבוע אזי טובל בכל עת שירצה ומזין עלי' אח"כ בכל עת שיזדמן אחר טבילה וטהור מיד והו' דלא כש"ס דקידושין ס"ב ע"ב דקאמר ד"ז לאפוקי ט' ע"ש והשתא א"ש דהתם הסוגי' אזלא לר"מ ואיהו ס"ל מי יתן טהור מטמא קאי אחלב מדם וכן מצי סבר ד"ז למעוטי ח' אבל ש"ס דשמעתן אזלא ל"ר יוסי ור"פ וסתם ספרי ר"ש ולדידי' הא ס"ל דמי יתן טהור מטמא קאי אמי נדה וק' קושי' התוס' הא מזין עליו נמי טמא הו' וע"כ צ"ל לטעמא דסתם ספר אזל דכשהו מרוחק מ"ג מזין אחר טבילה וטהור מיד גם י"ל ר"י דשמעתן נמי לטעמא אזיל דס"ל פ"ק דיומא טבילה בזמנה מצוה מיהו לא ילפינן הזאה מטבילה ור"מ ס"ל ילפינן לפי רש"י דיליף הזאה מטבילה והייני דכתיב וחטאו ביום השבעי ע"ש והנה ר"י ע"כ מפיק לי' טבילה בזמנה מצוה מקרא אחר ולעת ערב ירחץ במים כמ"ש רש"י בפ' כל כתבי שם לא הוזכר הזאה וא"כ לר' יוסי אייתר וחטאו ביום השביעי ע"כ לדרשא דספרי כמש"כ כ"מ שם הנ"ל דוחטאו מ"מ אפילו מרוחקים מיום ג' דלא כש"ס דקדושין ה"נל וא"ש: מאי מזה נוגע ה"ק תוס' ביומא נימא אידא ואידא נוגע והא בשיער והא בפחות משיעור ותי' דוחק ולפענ"ד ליישב לפמ"ש רמב"ם פטו' מהלכ' פרה דהנוגע במי נדה כשיער הזאה טעון כיבוס בגדים וכ' כ"מ שהוא ע"פ תסופתא משום שלא ליגע במים כי המים מתנונעי' בנגיע בעלמא ולפענ"ד הייני דוקא בדאית בהו עכ"פ כשיעור הזאה אבל בפחות מכשיער הו"ל כל שהי' ואפשר ליגע מבלי שבוע נמצא לפ"ז ממילא נגיעה בכשעיר היינו נושא דמטעם משא הו' וא"ש וק"ל. היכא דמי ממוך לזקניתה וכמה עונה וכו' לפי סדר המשנה הי' לו לשאול כמה תחילה כמה עונה ואח"כ ה"ד סמוך לזקנתה וי"ל דהו' ס"ד דכל אשה בעונה שלה משערינן אבל השתא דאמר כל שחברותי' קורין לה אמה והייני בדעלמא משערינן וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי א"כ סתמא עונה דקתני במתניתן נמי בדעלמא משערינן ע"כ שאל כמה סתם עונה וזהו כדעת הש"ך סי' קפ"ט דס"ל אפי' עונה שלה אפילו מופלג