ליקוטי חבר בן חיים ז קלה

ידעו הכל דמשום קיים הוא ובוודאי אתו לאחלופי בקיים דעלמא: תוס' ד"ה דתנן בסו"ד והנה לא קשה להו מהא דתנן ר"מ אומר ענו כא"י דלמא ר"מ אבפנ"ח לחוד קאי דדווקא מרשב"ג מייתי ראי' תוס' לקמן דקאמר אפי' ומ' דארישא לגמרי קאי משא"כ מר"מ ואמנם מבריי' ודאי ק' ועי' בחי' רמב"ן מ"ש לתרץ ונ' ע"ז שכ' לעיל דקאמר ר"מ לטעמא דחושש למיעוטי שפיר מצריך גם בפ"נ דנדע שנכתב ונחתם הגט בהדי הדדי ואנן סמכי' אסתם ספרי וא"כ ר"מ לטעמי' לק"מ ואמנם לאוקמי מתני' כר"מ גם בהא דחייש למיעוטי זה לא בעי הש"ס ומק' שפיר: רשי' אין כותבין במחובר שמא יחתים כיון לד' תוס' לקמן דדווקא גבי מחובר שייך לגזור: רש"י ד"ה כתיבה בעי לשמה כוונתו דלכאורה הי' אפשר לפ' דאין לר"א לא בעי חתימה כלל והוה א"ש מה דמק' הש"ס ול"ק קו' תוס' לעיל ד"ה מאן האי תנא כיון דלא בעי ר"א חתימה כלל מאי בפנ"ח שייך ולזה כ' רשי' דקו' הש"ס הי' מלשמה דהרי ר"א בהדיא קאמר דמפני תיקון העולם עדים חותמין: תוס' ד"ה ג' גיטין פסולין אלא למ"ד כתב סופר ק' ונ' דקו' זו הביאו לרשי' פ' המגרש לפי דמתני' דלא כר"מ דמ' לי' דוודאי רב דס"ל תצא א"כ מתני' כר"מ שפיר מוקי לה בכתב ידו חבל שמואל ס"ל מתני' דלא כר"מ וא"כ אפי' בכתב סופר כשר דיעבד: רשי' ד"ה דרבנן הק' הגאון ר"ע איגר בהגה' והרי ר"א איירי מענין אחר ות"ק מענין אחר וא"כ שפיר י"ל דבגווני דר"א לת"ק דיעבד ג"כ פסול ולר"א דיעבד כשר ונ' כוונת רשי' דאי ר"א ג"כ דיעבד דווקא קאמר א"כ כשר דקאמר ר"א ל"ל הכי הול"ל ר"א אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא ש"מ משום דת"ק דיעבד קאמר אתא איהו למימר דאפי' לכתחלה כשר ולולי ד' רשי' י"ל דממאי דסיים ר"א שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם דייק הש"ס דאפי' לכתחלה מכשיר דאל"כ מאי בעי ר"א בזה: ומ"מ יש לדייק מכאן על ד' הגאון שהביא הרי"ף פ' המגרש דלר"א כ' סופר ועד או כי בלא עדים פסול מטעם מזוייף מתוכו הרי ר"א אעפ"י קאמר וא"כ מוסיף את"ק ואי מודה דפסול מאי אעפ"י אם הול"ל: רשי' ד"ה אין בו זמן דאיזו זמן נכתב נ' דק' לי' לרשי' הרי גם כ"י פסול מטעם אין בו זמן א"כ הך בבא יתירה הוא לזה כ' רשי' דמצי מיירי אפי' העדים כ' בחתימה באיזו זמן חתמו מ"מ פסול משום דהגט נשתנה ממטיבעה חכמים שציוו לכתב בגט באיזו זמן נכתב: רשי' ואין בו אלא ע"א סתם רש"י כמ"ד כתב סופר בא להורות לן דסתמא הכי מ' דאי למ"ד ני' וע"א ואשמעי' דמ"מ פסול לכתחלה א"כ מקמי אין בו זמן הו"ל למתני בבי כ"י ואין עליו עדים ומ"מ רב ע"כ מוקי לה בכ"י משום דמ' לי' כתב סופר בכ"ג פסול: והנה כ' רשי' פ' המגרש סופר מובהק ובקי וק' הא סתם ספרי מגמר גמירי ואפי' מיעוט ליכא ונ' דעיקר חששא משום אומר אמרו דמ' למיעוט סופרי' דכשר וז"ש רש"י ובודאי לא יכתוב אם לא שמע מפי הבעל ר"ל ולא באומר אמרו ומה שלא פי' רש"י מובהק ומכירין אני כתיבתו ה"ט דאי אין מכירין כתיבתו וודאי לא מהני כתב שלו מידי ואפי' דיעבד פסול: רשי' ד"ה וגובה מנכסי' משועבדים נ' דמה שפי' רשי' לעיל דמדרבנן פריך לר"א היינו ללי"ב דגובה קאי אשאר שטרות אבל אי קאי אגט א"כ ע"כ לכתחלה כשר דאי לכתחלה פסול ודאי אינו גובה ב' מלקוחות: תוס' ד"ה וגובה ואמנם רשי' לקמן פ' המגרש כ' אפילו אי קאי אגט שפיר שמעי' מדגובה מנכסי' משועבדים ש"מ גם בשאר שטרות כשר וזה ק' טובא אטו כתובה בגט גובה כתובה בתנאי ב"ד גובה ותנאי ב"ד הוא לכשתנשאי לאחר תטלי וכו' וכמ"ש הרא"ש וצ"ל ד' רשי' דאפי' תו"כ ג"כ גובה דל"ש תנאי ב"ד וצ"ע: ומ"מ נ' שהביאו לרשי' לפי כן סוגי' דב"ב שהביאו בתוס': תוס' ד"ה וכו' לא בעי ר"מ י"ל דלשמה מצריך ר"ת כדי שילכו אצל סופר הדיינין והמה יזהירו גם אחתימה משא"כ במחובר תו לא צריך להחמיר דהרי ספרי דדייני ידעי שפיר דאין כותבין במחובר ולא שכיח גביי' שיטעו: תוס' ד"ה מודה ר"א ונ' לתרץ דכיון דלא הוה לשמה ע"כ או חתמו להתלמי או לשם גירושין אחרי' ומאלו הגירושין אינם יודעים מאומה ואנן סוברין שיש כאן עדים ואינן וא"כ מי עדיף מקרוב או פסול והיא היא: גמ' הא מני ר"מ היא צריך ביאור היאיך מ"פ רי' האי וכתב דקרא וי"ל דלעולם כר"א מפ' לי'