ליקוטי חבר בן חיים ז קלד

בענין בפני כמה נותנין לה גיטין פ"א. בשליח נעשה יל"פ דהנה אפי' מאן דס"ל בקידושין אין שליח נעשה עד בגיטין ע"כ מודה דמתני' היא דנאמן השליח וא"כ מסתבר דגם לענין עד נעשה דיין יש לחלק ויחזור ויתננו לה בפני שנים הא דלא אשמעי' בהדי' דצריך ליטל בפני שנים י"ל רבותא קמ"ל ס"ד שנים הראשונים דוקא בעי' כי היכא שלא יוציאו לעז קמ"ל אפי שנים אחרי' ויש קצת סיוע ל"ד הרי מקינון ברא"ש והא דלא אמרי' כבר עשה שליח שליחותו ונתינתו ואמירתו מאי אהני לו היינו דהבעל גם לזה עשאו שליח שיאמר בפ"נ וכ"ז שלא אמר עדן לא עשה שליחותו: בה"י בענין בבל רא"י לגיטין גיטין פ"א גמ' מתבתא בגרסיי' טרידי ונ' טעמא דרב דעכ"פ בפ"נ א"צ דאם יקיימו ב"ד הגט טרם יוליכנו השליח עכ"פ בקיום ב"ד בקיאי' התלמידי' ושמואל אפי' כה"ג לא סמוך: ועד"ז יל"פ ד' תוס' ד"ה הנו ידעי' דברי' אינם מובני' לכאורה בשלמא באקטספין וארדשור יש לחלק בין מוליך למביא אבל מה אהני לן אם בקיאי' בחתימת התלמידי' אמנם כוונת תוס' דב"ד העיר יקיימו כל הגט וחתימת הב"ד היינו חתימת התלמידים בכל ב"ד וב"ד הי' מן התלמידים שלמדו בסורא ובנהרדעא וא"כ הגיטין שמביאין אז לסורא ולנהרדעא הא סגי' בקיום עכ"פ וא"צ בפ"נ: תוס' ד"ה מכי אתא רב י"ל קו' תוס' דע"כ פליג רבה אר"ה דרבה הרי גזר שמא יתור דבר לקלקולי ואם מעיקרא אמרו בפ"נ ועכשיו הטעם רק משום מתיבתא למה לא נגזור דלמא בטלי מתבתא אלא ש"מ לרבה ס"ל לרב כי מעולם לא אמרו בפ"נ ועל רבה הוא דמק' ר' ירמי': וע' רשי' וי"ל גם ל"ד תוס' מל' עשינו מייתו ראי' דהטעם משום מתיבתא דאלת"ה ל"ש ל' עשינו: רשי' ד"ה מרקם נ' דרשי' בא ליישב אמאי לא עלה מעיקרא ע"ד ר' ירמי' לבר מבבל ואמנם משום דמרקם למזרח היינו עד סוף העולם ואין כאן לבר מ' ה"ה במענו לצפון: וכ' וכ' רשי' ורקם כמזרחו של עולם נ' כוונתו דלכאורה מאי ק' לי' לר' ירמי' דלמא ר' יודא דמתני' תחומי או"י קחשיב מהיכן א"י מתחיל ורקם כמזרח היינו כמזרח א"י ולזה כ' רש"י דע"כ ר"ל כמזרחו של עולם ור"ל רשי' לטעמי' דס"ל רקם בא"י קיימא ובשלמא אי ר"י אשמעי' דרקם כחו"ל היינו רבותא דאף דבא"י קיימא הואיל ורחוק מעיקור' יישוב דינו כחו"ל משא"כ אי כא"י קאמר מאי קמ"ל: גמ' וכ' ויאמר ה' י"ל דאי מדחזי' דבבל בצפון דלמא מ"מ אינו בצפון ממש אבל מדכ' קרא שפיר מוכח: גמ' כמחלוקת ליוחסין י"ל דפליגו בפלוגתא דאביי' ור"נ בר יצחק בנהרות דא"י דלאביי' אמרי' שלא תחלוק במה"י גם הכא אמרינן כיון דליוחסין דינו כחו"ל ה"נ כן משא"כ לרנב"י דלא אמרי' שלא תחלוק: תוס' ד"ה מבי ארדשיר ע' רש"א דברי' ק' דעכ"פ מה לי אם פליגו בהא או בהא ונ' דאדרבא דהיינו ותסברא וה"ק ע"כ דס"ל דרבה אי לי' דרבא דאל"כ גזרי' מוליך אטו מביא אלא באכתי ק' דלמא באמת כד' רש"א ס"ל ונ' דלכאורה מאי דוחקא לרבה למפלג אדרבא ונ' דפלוגתא דר"ג ות"ק ק' לי' דבשלמא לרבא הני גמירו והנו לא גמירו אבל לרבא זה דוחק דהני שכיחו הכא והכי לא שכיחו הכא והיינו דקאמר ותסברא כיון דרבה אי לי' דרבא אין סברא דהכי שכיחו והני לא שכיחו וכמ"ש וא"כ מסתבר דבהא פליגו דהכי ידעו וכו': הנך ידעי ע' רשי' מה שפי' במנוחי' שם שטרותי' היינו משום דל' הנך מ' דר"ל בני אקטיספון ידעו והש"ס דאצטריך להני היינו משום דאי אבני ארדשור סמכת אכתי איכא למימר בשוקיי' טרידו ואון להם פנאי לקיים העדות שבגט: גמ' לאחר שיצא היינו משום דבפ"נ דרבנן ובדרבנן עבדי' עובדא ואח"כ מותבינן תיובתא– דאסכים מרי' ע' רשי' ר"ל אף דבאמת לא כיון האמת כי מה שהקפיד הי' על הנימא מ"מ אסכים מרי' לגלות לו סתרי תורה: סוגי' דרבה ורבא תמצא בספר לקוטי חבר חלק שלישי בה"י בענין ע"ח וע"מ כרתי גיטין פ' קמא ופ' המגרש. תוס' ד"ה מאן האי תנא הנה הרמב"ן בחי' דחה קו' זו דלמאי דרבה אי' לי' דרבא ל"ק כלל מ"ט לא אמר כרבא דבא לחוש גם ללשמה עיי"ש ויש לתרץ קו' תוס' ע"ד אחר דל"מ אי אמרינן דבפ"נ מהני משום דסתמא לשמה קמסהיד וכיון דבחתימה לא בעי לשמה ומ"מ צ"ל בפ"נ א"כ גם אכתיבה שוב לא שייך סתמא לשמה קמסהיד אפי' לרשי' דשיילי' לי' וא"כ גבי בפנ"ח לא נשיילי' דהרי לא בעי' לשמה וא"כ