ליקוטי חבר בן חיים ז קלג

דברי חבר בה"י חי' מס' גיטין בן חיים בעזר עוז לעמו יתן. נתחיל לבאר מס' גיטין בעזר גואל לבני אבותינו מביא נתחיל לבאר פרק המביא בה"י בענין המביא ריש גיטין. תוס' ד"ה המביא ע' רש"א שכ' דמש"כ תוס' וכן מה שכותבי' ר"ל דזה ראי' שגט סתם הוה גט אשה ולי כ' דה"פ דהנה מ"ש י"ב שורות היינו משום דגט גימט' י"ב וא"כ לכתוב כל שטרות י"ב שורות או"ו משום דסתם גט הוי גט אשה ושאר שטרות השם גט רק מושאל להם: רשי' ד"ה ממ"ה כוונתו דלהכי לא נקט תנא חו"ל דלא ליהוי בבל בכלל משא"כ מה"י און בבל בכלל דלאו מה"י היא ואמנם הקשו עליו ומרקם ומחגר: ואמנם דברי תוס' דלאפוקי מרקם וחגר היינו לר"ת דס"ל תרי רקם הוה ומתנית ברקם שבחו"ל אבל לר"י דרקם הוה מא"י אלא רחוק מיישוב א"כ שפיר הוה מצי למנקט חו"ל ואפ"ה אין ריקם בכלל, והנה רש"י כ' דרקם וחגר היינו קדש וברד וכ' רשב"א דקדש וברד בא"י ולא כמ"ש רש"י דלאו היינו קדש ושור דבאמת גם שם כ' על העיון בדרך שור וא"כ ס"ל לרשי' כר"י ושפיר כ' דלאפוקי בבל ודוקא נקט תנא הכי וזה כוונת רשי' במ"ש דרקם וחגר היינו קדש וברד: צריך עי' רש"י נ' כוונתו ליישב מה דוחקו לרבה מאחר דאית לי' דרבא למה לי למימר ג"כ טעמא דאין בקאין אמנם ק' לי' לרבה ל' צריך דתנן דמ' דהאי בפני חומרא הוא ולרבא קילא הוה דלא ליבעי' קיום ואמנם א"א דטעמא משום אין בקיאין וא"כ אפי' הגט מקוים ג"כ צריך שיאמר בפ"כ ושפיר הוה חומרא וז"ש רשי' צריך השליח המביאו וטעמא מפי כבמ' מה ל' צריך ואמנם בא רשי' ליישב ג"כ לרבא מאי טעמא נתן צריך ולזה כ' רשי' ושליח זה הבעל עשאוי שליח להולכה ר"ל דס"ל לרבא דאין השליח נאמן לומר בפני אם לא שיש בידו כ' הרשאה שהבעל עשאו שליח וא"כ כיון דידעי' דעשאו שליח ודאי לא יטעון מזויף ואפ"ה צריך לומר בפ"נ והיינו צריך דתנן וזה כיון רש"י: בפ"נ יל"ד בשלמא אם התקינו חכמים שיהא השליח דוקא אדם יודע בטיב גיטין שפיר אהני לן במאי דמעיד שבפניו נכתב משא"כ השתא דכל אדם כשר מאי אהני לן ותו לרבא סגי בבפני נתתם נכתב ל"ל וי"ל דהנה באמת אנן לא חיישי' לזיופי אלא שהבעל יכיל לטעון כן ואולי לצעורי קמכוין והנה אם יקח הבעל גט נגמר ודאי יש לחוש שידע הבעל שהגט פסול וכיוצא ואמנם אם השליח מעיד אשר קודם שנכתב הגט כלל כבר עשאו' הבעל כשליח א"כ צא שייך חשש זה ושפיר הצריכו גם בפני נכתב: רקם וחגר צ"ל דשני' בשורה אחת יושבי' דאל"כ לנקוט חדא ואידך ממילא ידעי': תוס' ד"ה מכפר לודים ע' רש"י ולי נ' דהא ידע הש"ס דרקם וחגר אינם מובלעות וא"כ ר"ג ע"כ במובלעות לא מצריך מדנקט רקם וחגר ואס"ד דכפר לודים גם כן אינו מובלע מנ"ל לר"א דר"ג פליג ואינו מצריך או"ו כפר לודים מובלעות ושפיר פליג ר"א מדנקט רקם ומ"מ עכ"פ ר"א במובלעות מצריך: תוס' ר"פ אשקלון נקטי תוס' קראי דוילכוד יהודה למימר דמעכו לא ק"ל לר"ת דבעכו כ' לא הוריש אשר את עכו אמנם הרשב"א דחה זה מגמ' דחולין גבי בית שאן דכ' לא הוריש ואעפי"כ דייק הש"ס דמא"י הוה: והנה לד' ר"י צ"ל דהך סמוכות דר"ג ג"כ סמוכות לעיקור יישוב וא"כ צ"ל דהך רחוקות מעיקר יישוב אינו ר"ל דהמדבר מפסיק ביני' דא"כ מאי סמוכות שייך אלא דעיקר יישוב היינו יישוב ישראל ומשם ואילך לא שכיחי יישוב ישראל כילו האי: והנה מה שכ' תוס' דפשיטא לר"א דמובלעות הוה עדיף מרחוקות מעיקר יישוב י"ל דמר"ג אשמועי' דנקט רחוקות ופליג במובלעות: וע' רש"א מה שהק' מכי הוי מפטרי ולכאורה י"ל דלענין מכירת עבד הוא דגזרו על חציי' שבא"י דבקל יוכל למכור מעכו לעכו אמנם א"כ לא פשיט הש"ס לקמן אסורי' דהתם ל"ש זה דמ"מ לא ימכור מסורי' לחו"ל: