ליקוטי חבר בן חיים ז קלא

דוחק כלל לאמת שזהו הדחת פנים והיינו עד שתבדוק והכל חד והרשב"א לטעמא דס"ל דהתם בדיקה הוא לחורין ולסדקין וכמ"ש הרב ב"י בשמו לעיל ריש סי' קצ"ו וע"כ צריכין לדחוק ואמרינן לחומרא דבדיקה דהכא היינו קינוח: סעיף ד' וי"א שאין אנו בקאין עמ"ש לעיל סק"א וסק"ב: סעי' ה' ואם לא בידוע שהוא מהצדדים, ומותרת לכאורה צריכין לחלק אם נמצא על הצדדין הרי לפנו שיש מכה על הצדדים וא"כ אפי' שופעת דם אח"כ מחמת תשמיש אין בכך כלום משא"כ בשלא נמצא כלל דתצי' שנתרפאות א"כ חזרה וראתה מחמת תשמיש ג"פ הרי חזרה לקלקולא ואסורה לבעלה ומסתימת לשון הפוסקים לא משמע כן לחלק וכבר הלכו בזה כמושות בתשו' האחרונים והנלע"ד וכן משמע בנב"י דהפשוט דאין כחו של שפופרת דומה ככחו של שמש כמבואר בב"י שהוא כפחות שבכוחות אלא שעיקר כח הוא בשעת דישה שאז השמש בצדדים, וע"י כחו הרב פותח או חובל באחד מהעוקרים ומוציא דם בכוחו אלא עפי' טבע האשה שמחמת חימומה וחימוד מוציא דם וידוע מחכמז"ל כי גם השפופרת כשמגיע סמוך למקור עושה אותה הפעולה כמו השמש אמנם בצדדים דתלי' ברב כוחו של שמש א"א שפופרת לפצוא כמו השמש ולכן כשאינה מוצאה כלל לא אמרינן שנתרפא אלא אמרינן שמע מינה הדם לא בא מן המקור אלא מן הצדדים וכחו של שפופרת אינה יפה כך להוציאה דם מן המקור וזהו קרוב למ"ש הב"ח בסי' זה ודוק היטב: סעי' ו' וגם בזה"ז יש לסמוך אבדיקה זו וכו' ר"ל לאפוקי מהראב"ד שכ' לבתר דהחמורו על עצמם כר"ז דיושבת ז' נקרים על טפת דם כחרדל תו לא סמכי' אבדיקה זו עיין ברא"ש פ' התינוקת והרבה פירושים נאמרו בזה ועמ"ש בחי' גפ"ת שם, ועוד נ"ל כעת לפמ"ש תר"י בפ' אין עומדין דלהכי אמר אפי' טפת דם כחרדל דלא מבעי' ראי' מרובה דאפשר שזה ג' ימים רצופים התחיל לצאת לבית החיצון בכל יום פורתא וה"ל זבה גדולה אלא אפי' טפת דם כחרדל שקשה מאוד שתחלק ל"ג חלקים מ"מ החמירו על עצמם, והנה לכאורה דבר זה צ"ע להחמיר כ"כ דהא אפי' בראי' מרובה נמי הו"ל ס"ס אולי לא תתחלק ונמצא שלא ראתה רק ראי' אחד אשר אם עומדת בימי זבה סגי לה בשומרת יום ואת"ל שנתחלק ל"ג ימים מ"מ שמא בימי נדה היא עומדת וסגי' לה עכ"פ בששה והיא וה"ל ס"ס גמור שיכול להתהפוך וכל א' מתיר יותר מחבירו ומכ"ש כשהיא רק טפה קטנה כחרדל שא"א לה שתתחלק באופן הנ"ל ומה גם לפעמים שהיא בודקת עצמה ולא מצאה כלום ואח"כ מצאה בודאי לא שייך לומר שהיה בבית החיצון שהרי בדקה עצמה, וצ"ל אימר לא בדקה ופה נמצא שאין אנו סומכין על ס"ס וגם על הבדיקה איך נסמוך על בדיקת שפופרת דמשמע דלא הוי רק ס"ס כי אין ברור לסמוך על הבדיקה שלא נמצא דם רק על הצדדים ולא על כמו שיתבאר לפנינו בעה"י, ולא אתאינן להתיר אלא ע"י ס"ס שמ"מ מן הצדדין ואת"ל על המכוון מ"מ מותרת לשמש שמא לא תראה עתה בבעילה זו כי וסת כזה שבא עי' מעשה קיל לכו"ע זה היא היתר בדיקת שפופרת להראב"ד וכיון שעכשיו החמירו כר"ז שלא לסמוך על ס"ס ושלא לסמוך נמי על הבדיקת העד מכ"ש שאין לנו לסמוך על בדיקת שפופרת ושאין להתיר עי' ס"ס זה כנ"ל לפרש בדעת הראב"ד ומ"מ אין זה ראי' גמורה כי בד"ת החמירו לישב ז' נקיים ולא לאסרה לעולם כקו' הרא"ש על רמב"ן שיתבאר לפנינו איהי' ועוד התם נמי אין עיקור הטעם מתיר שיצאה הדם ג' זא"ז אלא שלא למסור פתחו נדה לזבה בידי נשים ואין ענין לכאן: סעי' ז' אם רוצה לבדק עצמה בעודה תחת הראשון וכו'. רש"י כ' בש"ס דזה הוי ספק ולא שרינן והק' הרא"ש א"כ גבי ג' נמי לא נתיר ספק כרת, והנלע"ד דס"ל לרשי' ז"ל דבדיקת שפופרת לא הוי ברור אלא עושה לנו ספק ר"ל שאנו רואים דעכ"פ אכתי איכא כוח א' בעולם שלא תראה ומשו"ה שרינן משום דוסתות דרבנן והולכין בספיקא להקל ונמי משום ס"ס כמ"ש בס"ק הקודם וס"ל לרש"י דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכי' להקל ומשו"ה אחר שתתגרש מבעלה הראשון הרי היא לגבי שני ככל נשים דעלמא דאזלינן בתר רובא שאין רואות מ"ת וכאלו ברור לנו שלא תראה אצל זה וכיון דאיכא לברורי אין מועיל בדיקה לגבי הראשון שהוחזקה אצלו דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינן אספיקא משא"כ לבעל ג' שכבר הוחזקה לג' אצבעות וכחות תו ליכא לברורי כ"א לעשות ספק עי' בדיקה וק"ל ועיין מכתבי בסמוך איה"י: סעי' ח' ויש לסמוך אסברא ראשונה להקל והש"ך כ' דברי רשי' י"ל קו' תוס' ויען כי נדחקו בפרושם ארשום מ"ש בחי' גפ"ת כי הבעל האיבעי דשאל ותיבדק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' ידע נמי שאין כל הכוחות שוות שהרי מפני זה יהבי לה ג' כוסות בכל בעל ובעל אלא דהוי ס"ל בשלומא כל שלא