ליקוטי חבר בן חיים ז קכט

דבריו בס"פ אלמנה ניזונות דאנו תולין ראייתה בחבטת וכדומה וחוששין אנו שמא גם חבטת תשמיש גורם לה ראיי' ע"כ צריכה בדיקה ג"פ להוציאה מאותה חששא ושוב לא חיישינן להא ולא שתהא מוחזק בכך דרואה כל שעה כיון שאין לה וסת זה לא אמרינן וכבר הסכימו האחרונים לשיטה זו דלא כש"ך ויש לי להביא ראי' לסברא זו, דהא הך דרואה מחמת תשמיש מיירי באין לה וסת ואסורה לשמש בלא בדיקה לפני ולאחר תשמיש והאי לאחר תשמיש לא מצית לבדוק דהא כל פעם רואה ותולה במכה וא"כ אין להן תקנה והיך יהי' רשאי לקימה אע"כ צ"ל דאין חולין שיש לה וסת אלא שאין אנו יודעים במה לתלות כסברת רמב"ן והשתא דנתבאר לנו שיש לה מכה נאמר דכל הדמים מותרים דמחמת מכה אתו ונהי דאין מפרש מתי הם דמי מכה ומתי הם ממקור ולעולם מטמאין לה מ"מ אנו דנין אותה כאשה שיש לה וסת דלה עד זמן ידוע ואח"כ אין להם קבועות כגון דלא חזי' בפחות מכ' יום ואח"כ אין להם קבועות אז אינה מועיל במה שבדקה ג"פ בתוך הכ' יום אלא צריכה לבדוק ג"פ בימים שאחר עשרים יום שאז דינה כמו שאין אותה הבדיקה מוצאתה מספק ולא זולת זה כלל להוסת ועמ"ש לקמן בסק"ד איה"ר: סעיף ג' לרמב"ם ולרא"ש מצריך וכו' קודם ולאחר תשמיש וכו' וק' הא בש"ס אמרינן לבו נקפו ופורש בשלמא מלאחר תשמיש כבר תי' רמב"ן כמו שכ' לעיל בשמו סק"א אבל לפני תשמיש ק' ונ"ל דהש"ס אזיל למ"ד אפי' היכא דאיכא לברורי לא צריך בירור משו"ה לא תקנו חכמים בדיקה לפני תשמיש מכיון שלא תיקנו ממילא אי תחמיר לבדוק שלא מתקנת חכמים יהי' לבו נקפו ופורש, אמנם אנן הא קיי"ל דהיכא דאיכא לברורי מבררינן כמ"ש לעיל ממ"ש מג"א סי' תל"ז סק"ד א"כ צריכה בדיקה לפני תשמיש מתקנת חכמים ולא שייך לבו נקפו ופורש: סעיף ד' ואין צריכה לבדוק עצמה וכו' לשון זה מגומגם דמשמע אבדיקת עצמה קאי שא"צ אלא בלילה פ"א ואח"כ כ' אלא מקנחים עצמם כל הלילה בעד משמע דהם צריכים בדיקה אחר כל תשמיש אלא שהעד לא בעי בדיקה עד מחר וכשי' רמב"ם ותוס' י"ו ע"א ד"ה בש"ס ע"ש וכבר הרגיש בזה פלתי ועוד דמתחיל בלשון בדוק צריכין לבדוק עצמם ומסיים בלשון קינוח אלא מקנחים עצמם וההפרש רב בינהם, ובהש"ס נחית לדקדק בהכי עיין י"ב ע"א הוי וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה ע"ש, ונחזי אנן דהא לדינא יש נפקותא בין בדיקה דלאחר שהוא לחורין ולסדקין לבדיקה דלפני תשמיש דסגי לה בקינות דמתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר כמבואר בש"ס ה' ע"א ומבואר שם בראשונים דלא בפשעי עסקינן דלא בדקה שפיר אלא מעיקרא לא הטילו עלי' חומר בדיקה לפני תשמיש כל כך כש"כ ג"כ בסדרי טהרה לעיל סי' קפ"ד ע"ש וגם מבואר פה סדרי טהרה סי' זה דבדיקה שבין תשמיש לתשמיש עולה לכאן ולכאן דהיינו גם לפני תשמיש ופשוט הוא והנה כבר כתבנו לעיל כמה פעמים סברות רמב"ן ס"פ אלמנה ניזונות דגם באין לה וסת יש לנו לדון מסתמא יש לה וסת, אלא שלא נדע במה לתלות ומשו"ה ס"ל דסגי בהבחנה ג"פ, וי"ל דס"ל לרמ"א דודאי סברת רמב"ן נכונה ומ"מ לא סגי בהבחנה ג"פ שיתברר שהתשמיש גורם להזבת דם, דמה בכך דלא ראתה ג"פ דלמא התשמיש על זמן ידוע גורם ואנחנו לא נדע אותו הזמן בודאי אילו ידעינן איזה זמן גורם לה הו"ל כיש לה וסת וכבר הוכרח במ"א ביש לה וסת דלא בעי בדיקה כלל, ודלא כהרמב"ם לעיל סעי' א' אבל הכא דלא נדע א"כ ע"כ תבדוק בכל הלילה אמנם לזה סגי פ"א באותה עונה, וכיון שבדקה פ"א באותה עונה ונראה דחבטת התשמיש שבאותה עונה אינה גורם וא"כ לא תיצטריך שוב בדיקה ראשונה שאחר התשמיש הראשון שהיא משום אחר תשמיש צריכה בדיקה ממש לחורין ולסדקין ואמנם אח"כ עיקר הוא משום לפני התשמיש וסגי בקינוח והא"ש דברי רמ"א מדקדקים מאוד ואין צריכין פי' הבעל והאשה לבדק עצמם בבדיקה ממש אחר כל תשמיש אלא בפ"א כמו שהוזכר במחבר שצריכה בדיקה אחר תשמיש ומסיים רמ"א אלא מקנחים עצמן כל הלילה בעד דאח"כ סגי' בקינוח ואע"ג שהרמ"א לא כיון לכך שהרי לא הביא מזה כלום בד"מ מ"מ ראוים הדברים לאומרם ונתכוונו ממילא בלשון ההג"ה ודו"ק: סי' קפ"ז ובו יבואר שיעור מכל הבדיקות סעי' א' אשה שראתה דם וכו' בטור כ' השיעור בכדי שתרד מן המיטה ולא כתב שתדיח פני' והב"י נתקשה בזה ולפע"ד הדברים כפשטן למעיין בש"ס דזמן אחר הוא בכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה וה"ל דמסיומא זמן של אותו יום עד סיום זמן של חיוב אשם תלוי הוא הנקרא אחר והוא ממשיך מאותו