ליקוטי חבר בן חיים ז קכו

תהי' נדה ולא ניחוש אז להשתוקקות כמ"ש האחרונים דהשתוקקות שבשעת נדה לא חייש למאי דגרס סמוך לוסתה בש"ס ועיין סדרי טהרה, ודוחק לומר מ"מ ניחוש שמא תעבור עונת הוסת ולא תראה ולא תהי' נדה בשעת יציאה ותשתוקק לו והוא לא יכול אז לשמש משום שקשה לו ומשו"ה התירו לשמש עכשיו בעונת הוסתה דזהו דוחק דלמה נתיר אסורא והלוא קרוב היא לודאי שתראה בעונת הוסת ולפי או"ז דס"ל דצריכה לפרוש כ"ד שעות א"ש דמיירי דעונת הוסת ביום היציאה דיכול לפקדה בלילה שלפניו אע"ג דבעלמא אסור בכה"ג אבל למאן דלא ס"ל כהאו"ז ק' הנ"ל וס"ל ריב"ל כמ"ד דש"ס דנדה ס"ג ע"ב דס"ל עונה אחריתי אמנם אנן קיי"ל אותה עונה ליתא דריב"ל וק"ל: סעי' י"ז ומ"מ החמיר שלא לפוקדה וכו' עיין ש"ך שהק' דברי לבוש אהדדי, והנה הלבוש כ' שם דבמקום מצוה לא החמירו בעונה הסמיכה לוסתה וק' הא עונה הסמיכה לוסתה אסורה לשמש דמשום חימוד תראה דם כמ"ש כבר לעיל כמה פעמים ועמ"ש תוס' ט"ז ע"ב ד"ה האי דם נדה הוא ע"ש וא"כ הא יום יציאה לדרך הוא יום השתוקקת בל"ה והחימוד הוא יותר רב ואיך נתיר בו התשמיש בסמוך לוסתה, ע"כ הי' נלע"ד כיון דעיקור השתוקקת ביום היציאה ממש ואז אינו משמש משום שקשה לו ומיירי הכל מלילה שלפני' ואז הוא עונת הוסת אי משום חומרת הא"ז וכמ"ש בס"ק שלפני זה וכיון דאז ליכא עיקר השתוקקת אז מצוה לבעול דבמקום מצוה לא גזרו כמ"ש לבוש משא"כ כשלא שמש בלילה שלפני יציאה ועומד עתה ביום יציאה ממש ואיהו לא חש להלכות רפואה וכמ"ש מג"א ססי' ר"מ ואם הוא עונת הוסת אז מחמיר שלא לשמש תבוא עליו ברכה כיון שהשתוקקת הוא רב ואיכא למיחש טפי לדם מחמת חימוד, ובזה יש לקיים דברי הלבוש הכא, מ"מ העיקר שלא לפקדה אלא בדברי ריצוי שכתבו הפוסקים וכמו שכבר רמזתי לעיל ודברי כנסת יחזקאל בענין זה לא שרירין וכבר כתב עליו מרנא בתשו' וכעת מצאתי ג"כ בס"ט ע"ש: סעי' י"ח וכבר נתבאר בכל מיני קורבה ואהבה שרי וכו' ז"ל הטור ופרישה שפירש סמוך לוסתה אינה אלא תשמיש אבל מותר בשאר כל קרבות ע"ש ומדקדק להאריך ופרישה שפירש סמוך לוסתה משמע דהא דהזכיר לפני זה באם עברה שעת וסתה ולא בדקה אסורה עד שתבדוק אותה פרישה היא מכל מיני קריבות וטעמא נראה לפמש"כ לעיל בעונה הסמוכה לוסתה סברא לחלק בין תשמיש לשאר קריבות משום דבתשמיש אם תרגיש א"א לפרוש מיד משא"כ בשאר קריבות ועיין לעיל מ"ש בס"ק ד' וא"כ תינח בסמוך לוסתה דהחשש שמא תראה יש לחלק בכנ"ל משא"כ בעוברה שעת הוסת בלא בדיקה שצריכה לבדוק משום שמא ראתה כבר בשעת הוסת ובזה אין לחלק בין תשמיש לשארי קריבות ואסורה בכולם ובזה מיושב קו' הפרישה שהביא הטו"ז סקי"ג ודלא כסדרי טהרה עיין וק"ל ונכון: סילוק סי' קפ"ד סי' קפ"ה סעי' א' האשה שהיא וכו' ומאחר שעברו ימים שאיפשר לה למנות ולטבול נאמנת עיין תוס' רפ"ק דגיטין דטעם דע"א נאמן משום דלא מיקרי איתחזק איסורא דימי הספירה ממילא עוברים והטבילה בידה היא לטבול לכשיגיע הזמן ע"ש במהרש"א ופי' ומ"ש בחי' ש"ס ומפני זה הי' קצת מקום לפקפק על מה שכ' ט"ז סק"א באשה שרוב ימים חזי' ששה ימים רצופים והיא אומרת דעכשיו לא ראתה אלא חמשה ימים אי תאמין בכך אלא די"ל דחזקת וסתות לאו חזקה דאורייתא וה"נ לא הוי חזקה כ"כ שתמשיך ראיתה כ"כ ימים רבים ומהומנית: ובספר סדרי טהרה בסי' קפ"ד הקשה למ"ד וסתות דאורייתא איך תאמין שום אשה למעיקר וסתה כיון דמה"ת מוחזקת להיות רואה היום ואי לא בדקה עצמה מיד בשיעור וסתות מטמאים לה מה"ת א"כ הו"ל איתחזק איסורא ואין בידה וכה"ג לא מהימן ע"א באיסורין ולפע"ד דכל הפלפל בש"ס דיבמות ר"פ האשה בע"א נאמן באיסורין היינו לאיתחזק איסורא שלא עפ"י העד משא"כ וסתות איתחזק לנו עפ"י האשה מעיקרא דהרי אפי' היינו רואים בט"ו בחדש זאח"ז דם שותת ויורד ממנה והיה ברור לנו ג"כ שזה יוצא מן המקור וממילא שהוא מן הרוב הדמים שיצאון בהרגשה מ"מ אכתי לא ברירי לן שקבעה וסת ביום ט"ו לחודש דלמא ראתה עוד בנתיים באופן שהי' אלו הימים בימי זבה שאין קובעות בהם וסת וע"כ מפיה אנו חיין א"כ דין היא שתאמן ג"כ לעקור החזקה ההיא אעפ"י שאין בידה ואין להקשות א"כ איך ילפינן מוספרה לה דע"א נאמן באיסורין דלמא דוקא בנדה דמפיה אנו חיין דלמא לא ארגשה ולמצא דתחלת טומאתה הוי מפיה שאומרת הרגשתי משו"ה דין הוא שתאמין לספור ימי טהרה ומנ"ל בעלמא נמי דע"א