ליקוטי חבר בן חיים ז קכד

לעיל ס"ק ד' דעת הרא"ה שזמן שאחר עונת הוסת הוא מה"ת א"כ אי וסתה ביום הו"ל כל היום אחר עונת הוסת ואסור מן התורה ואי הוסת בלילה הרי הלילה לפני עונת הוסת ואינו אלא דרבנן בעלמא וא"כ יש לאסור ביום שהוא ס"ד ולהקל בלילה שהוא דרבנן בעלמא אמנם לדעת הא"ז דאוסרים גם עונה שלפני הוסת א"כ נהפוך הוא דהרי הלילה ממ"נ אסורה אי זמן וסתה סוף הלילה הרי אסורה ואי וסתה בתחילת היום הרי נאסרה הלילה משום שלפני עונה הסמוך לוסתה ונמצא בלילה בודאי אסורה ויום הו"ל ספיקא דרבנן זולת לרא"ה משרי בי' אלא מ"מ יש לאסור ביום מטעם הנ"ל דכיון דאיתחזקה איסור לבעלה שוב לא תשתרי ביום אפי' בספיקא דרבנן ומכ"ש דאיכא נמי דעת הרא"ה הנ"ל ועוד הא הרבה פוסקים גדולים וטובים ס"ל עונה הסמוך לוסתה דאורייתא וא"כ אין להקל כלל בלילה ויום אמנם בעונה הסמוכה ללילה מלפניה אין להחמיר בספיקא וק"ל: סעי' יוד, אסורה בלילה ויום כשיעור הנמשך בו זהו דעת הראב"ד והרא"ש דהרי ר"י דמתני' דנדה ס"ג ע"ב ס"ל שעות וסתות דעכ"פ אותה שעה משך הוסת לאסר ור"י מוסיף עליו לאסור עונת התחלת היסת אבל מודה מיהת דשעה וסתות, אמנם מייתי החולקים דס"ל דלר"י דוקא אסרי' שעת משך הוסת ולא עונת ההתחלה ולר"י דקיי"ל כמתני' אסרי' רק עונת ההתחלה ולא שיעור הנמשך עיין בס' בעלי נפש ונ"ל דס"ל דר"י ור"י בסברא פליגי דלכ"ע והזרתם בני ישראל מטומאותם אתו לאסור זמן מה יותר מרגע ההתחלת הוסת לר"י ס"ל סברא טפי לאוקמא אזמן המשכן הוסת ולר"י ס"ל סברא טפי לאוקמי אעונה הסמוכה להתחלת הוסת ומאן דאסר הא א"א לאסור הא דהו"ל תרחי דסתרי אהדדי, והא"ש הא דאמרינן במתני' ס"ג ע"ב הנ"ל כל היום שלה פירשי' ז"ל מותרת לשמש משעבר הנץ החמה, וק' הא ר"י פליג לחומרא ומ"ט נקיט קולא בלשונו וכן מדקדק בפלתי והא"ש דבשמעתי' ר"י להחמיר דאוסר כל משך שעת הוסת ור"י להקל דכל יום שלה וממילא נשמע נמי בהיפך חומרא לר"י בעונה הסמיכה וקולא לר"י ולפי"ז הראב"ד דפליג ואוסר נמי משך הוסת לטעמי' אזיל דגרס במתני' כל הלילה שלה וס"ל ר' יהודה אסורי' קאמר שלה פי' לאיסורא וכבר עמד בזה בפלתי בסי' זה: סעי' י"א, אם וסתה נמשך ב' או ג' ימים עט"ז ססק"ט שסיים אלא שצריך לעיין מנ"ל לחלק בכך ובמ"כ לא עיין יפה דהך דלעיל ס"ה הוציא הרא"ש ממתני' דר"י אומר שעות וסתות ור"י לא בא להקל עליו ומודה נמי לאסור בשיעור הנמשך בו והך דהכא הוכיח רא"ש ג"כ מש"ס דנדה י א ע"א דקאמר הניחא לר"ל וכו' ע"ש ברא"ש פ' האשה, וא"כ ע"כ צריכין לתרץ דלא תיקשי סתמא דמתני' ס"ג ע"ב אסתמא דהש"ס י"א ע"א ע"כ צריכין לחלק כמו שמחלק הש"ך: סעי' י"ב אם הגיע וסתה בימי עיבורה וכו' שהם כ"ד חדשים כ' הש"ך עיין בא"ע סי' ס"ג דאין חדש עיבור מן המנין, ובפלתי כ' דאפי' למ"ד התם דנותנין כ"ה חודש להניק מ"מ הכא איבריה מתפרקים וחוזרים לעולם אחר כ"ד חדש ולפע"ד יש להוכיח דבשנות עיבור נותנים לה כ"ה חודש דלמ"ד דזמן איסור מינקת חברו הוא בשעת עיבור כ"ה חודש ע"כ צ"ל דרוב תינוקת יונקים כ"ה חודש אי אינם מסולקת מדמם בחודש העיבור מוכיח כר"מ ואי לאו מוכיח כרבנן אע"כ זמן שניהם שוים ודלא כפלתי וק"ל: סעי' י"ג מותרת בלא בדיקה יש לעיין הא קיי"ל כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ונפקא לן מהא דפסחים דמאי נ"מ לשיילי' כמ"ש מג"א סי' תל"ז ס"ק ד' ור"י נדה ט' ע"א איפשר דלא ס"ל דצריך לברורי ויש כמה אמוראי דפליגי ויבואר עוד לקמן סי' קפ"ו אי"ה ועיין ריש מסכת חולין וכו' אבל אטוש"ע ק' דפסקי שם סי' תל"ז הנ"ל דבעי לברורי ומ"ש הכא דלא ואיפשר לדחוק, ולפי מ"ש בסי' הקודם דמ"ד וסתית דרבנן היינו טעמי דלא הוי חזקה דאורייתא משום דמשוי להשתנת אדרבא כל שעה ושעה מסולקת דמי יותר א"כ אלימא חזקה למידחי הך דאורח בזמנו דלא צריך בירור כלל וא"כ לפמ"ש לקמן בסמוך אי"ה דלרבנן דר"מ ס"ל דגם חרד העשוי להשתנות ואינה שוה בכל הנשים ובכל שעה ובכל זמן וא"כ יפה כ' הטור דלכתחלה צריכין בדיקה דחזקת סילוק הדמים דחרדה וחזקה דאורח בזמנו בא וב' חזקות שוים הם המתנגדים וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין בס"ק שאח"ז: סעי' י"ד היתה נחבית במחבא במג"א סי' ג' ס"ק י"ד הק' מ"ט השמיטו הפוסקים הא דר"פ כל היד דכל היכא דבעית מותר לאחוז באמה ולהשתין ותי' משום דלא בקיאין בשיעורא דבעיתותא וחזר הק' א"כ מ"ט מייתי הך דחרדה מסלקת הדמים ולפע"ד התם ר"פ כל היד אמרינן עשאוה כבולשת והנה בבולשת גופי' פ"ז דכתובות מחלק הש"ס בין בולשת של אותו מלכות ובין בולשת של מלכות אחרת וא"כ מי בקי לשער בזה, משא"כ גבי חרדה שהזכירה משנתינו סתם חרדה